אורים ותומים, תומים · סימן כ״ב, ו׳

אבל אם כבר דן כו' זהו כתב הרב ליישב דהמרדכי כתב דקנין מהני ולקמן בסימן כ"ו פסק הבעל התרומת והטור דקנין לא מהני ולכך נחית הרב לחלק בין קודם שכבר דן ובין לאחר כך. ואין כאן סתירה. והש"ך השיגו דהא המרדכי הביא ראי' מהך עובדא דבא לפני מהר"ם בא' שאמר נאמן עלי אותו גוי וקנו מידים וכשהרגיש שהיה מטה דבריו ולקח שוחד רצה לחזור בי' ופסק מהר"ם דלא מצי הדר בי' עכ"ל ומזה ראיה לדברי הרי"ף דבקנו מיניה אפי' בתרתי לריעותא לא מצי הדר. עכ"ל והרי הרי"ף מיירי קודם ג"ד וכן מלשון הרגיש משמע דעדיין לא פסק הגוי הדין ובאמת לשון הרגיש אין כאן ראי' אדרבה דוק לאידך גיס' מניין ידע דבריו שבלבו של הגוי אם לא בשמעו הפסק וגם אומר שהרגיש שגוי מטה דין ולא אמר שגוי רוצה להטות דין אלא משמע שעשה פסק בהטיי'. ומ"ש שהמרדכי הביא ראיה מזה לדברי הרי"ף והרי"ף מיירי קודם ג"ד אין כאן קושי' דאם קנין מהני בתרי לריעות' אף קודם ג"ד מהני דאין אחר קנין כלום ואי לא מהני אפילו לאחר ג"ד נמי לא מהני דבזו לא מצינו חילוק בין קודם ג"ד לאחר ג"ד. ולדברי האומרים לא מהני לעולם לא מהני. איברא דהאמת נכון כמ"ש הבדק הבית דהך עובדא היה דהכשירו לגוי להעיד ולא לדון והש"ך השיג עליו דלשון מטה דין לא משמע להעיד ולא ראה רק תשובת מהר"ם במרדכי אבל אילו ראה בתשובת מהר"ם רונטינבורג דפוס קרימצו בכרך קטן סי' רמ"ה שם מבואר להדיא דקבל הגוי לעד ולא לדיין. והביא ג"כ ראיה לדברי הרי"ף ע"ש. לא היה פוצה פה לאלו. ודבריהם אמת בפי רבינו הב"י. אך מ"מ לדינא אעפ"י דאין מדברי מהר"ם ראיה כמ"ש מ"מ אפשר דדעת הרמ"א נכון בסברא דאם כבר פסק הגוי דא"י לחזור. דכל אסורים מבלי לדון לפני גוי הוא שלא לייקר שם ע"ז וא"כ כל האיסור לילך ולדון לפניו ולעשות גוים פלילים אבל אם כבר נעשה איסור ודן לפניו בקיום הפסק של גוי אין כאן איסור דעיקר איסור לעמוד לפניו דהא אפילו דנו כד"ת אסור וא"כ הוא שכבר עשה איסור בשביל זה לא יבטל הקנין במה שכבר עבר איסור ואין בו עכשיו איסור ולא במה דלמפרע עבד איסורא יתבטל הקנין. ואין זה בגדר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דא"כ הל"ל בגמרא דאיכא בינייהו בין רבא ואביי וצ"ע: