א"י לחזור כו' בתשובת הרא"ש מסיי' אפי' ששניהם מתרצים והקשה הב"י מי מוחה ע"י ותי' משום כבוד הדיין והסמ"ע פי' דצריך מחילה גמורה. והש"ך פי' במקום שחב לאחרים וכעין זה תי' הבעל משנה למלך וכתב בעצמו שהוא דוחק ואני לא הבנתי מה קשי' ליה דודאי שניהם יכולים להתרצות לילך לדיין אחר אולי טעה אבל מ"מ דיין ראשון מתחילה בדין ישב לדון וא"כ ההודאה בפניו הוי הודאה ולא חשיב הודאה חוץ לב"ד דהא דיין מיקרי ואעפ"י שנתרצו מ"מ לא בטלה למפרע שלא יהיה נקרא דיין והודאה בפניו הוי הודאה ועדות שקבל כו' מקרי קבלה וא"י לחזור בו כיון שהגיד וכו' אבל אם חוזר קודם ג"ד אינו קרוי דיין כלל ועדות שקבל לאו שמי' קבלה ויכולים לחזור וכן הוא יכול לחזור מהודאתו דהוי חוץ לב"ד כמ"ש רשב"א לעיל בתשובה אבל לאחר ג"ד אף דנתרצו שניהם הדין לא בטל ועדות והודאה עדות והודאה מיקרי וזה נכון ותמהני מגדולי חקרי לבב שלא פי' פשוטה כזה:
אורים ותומים, תומים · סימן כ״ב, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.