אורים ותומים, תומים · סימן כ״ב, ד׳

ולענין עדות כו' הב"ח הביא בשם ראב"ן כפי שנזכר בתשובת מהר"ם דפוס פראג בשמעון שאמר לראובן אשתך תהא נאמנת עלי אם לא פרעתי לה והיא אומרת שלא פרע לה פסק דהוי קודם ג"ד ויכול לחזור. ושפט הב"ח דהך דיעה של ראב"ן חולק אדברי הר"ם במרדכי דפסק כאן דלאחר שהעיד א"י לחזור דהוי כג"ד ואם כן הך דיעה בהגהת רמ"א במחלוקת שנוי' בין הרחב"ן והר"ם ע"ש ולענ"ד נראה דאין כאן מחלוקת ונר' לחלק דהטעם דאחר שהעיד א"י לחזור משום דהואיל והעד א"י לחזור בעדות דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הוי גמר דין וא"כ בשלמא עד שהעיד לא פרע ואחר כך אפילו אמר נזכרתי שפרע לא מהימן דה"ל כיון שהגיד כו' אבל אשת ראובן כיון דאם ראובן אמר לא פרעתני ואחר כך נזכר ואמר פרעתני פשיטא דנאמן דה"ל בע"ד וכיון דקי"ל לקמן בסי' ק"כ דאם פרע לאשת המלוה דנפטר הלוה א"כ ה"ל בע"ד ואף בה דינא הכי אם אמרה לא פרע לי וחזרה ואמרה פרע לי נאמנת דהיא דינה כמלוה גופי' ופשוט וא"כ דיכולה לחזור מדבריה אף דלא חזרה לא שייך ג"ד דהא בידה לחזור וא"כ שמעון יכול לחזור ולא דמי לעד דעלמא דא"י לחזור בעדותו והוו ג"ד אבל אשה יכולה לחזור כהנ"ל דהיא כבעל דבר תחשב וא"ש דהוי קודם ג"ד ויכול לחזור ולק"מ: