אורים ותומים, תומים · סימן כ״ב, ג׳

ולעיל סי' י"ב וכו' דעת הסמ"ע כמ"ש באורים לחלק דאעפ"י דאמרינן לעיל איש פלוני אתה חייב הוי ג"ד מ"מ חייב אתה ליתן אינו גמר דין דהוי כמסתפק אי החיוב ברור ובפרישה מבואר דזהו דעת נ"י ובאמת ז"א להמעיין בנ"י פ' מרובה דלא נחית לחלק רק בין צא תן לו לחייב אתה ליתן לו אבל לחלק בין איש פ' אתה חייב לחייב אתה ליתן לו זהו לא נראה כלל בדברי הנ"י. ואדרבה הוא הקשה מהא דאמרינן חייב אתה ליתן לו לא הוי פס"ד מהא דאמרינן בסנהדרין איש פלוני אתה חייב הוי ג"ד ואסור לבצוע ותי' לחלק בין חזרה לענין היתר לבצוע ולא תי' דיש הבדל בין איש פלוני אתה חייב ובין חייב אתה ליתן לו א"ו דאין חילוק לדעתו כלל. וכ"כ התו' וכמ"ש הש"ך ברם מצאתי בספר אסיפת זקנים לב"מ דהביא בשם תוספת הרא"ש לתרץ הא דאמרינן בסנהדרין איש פלוני אתה חייב קרוי ג"ד ובב"מ אמרינן דאינו ג"ד דבב"מ איירי חייב אתה ליתן לו וזהו לא הוי ג"ד כמו שכתב הסמ"ע וא"כ מצינו לו להסמ"ע חבר אבל מ"מ יפה דיבר הש"ך דרוב פוסקים ס"ל דאין חילוק. והש"ך העלה לדינא דאפי' איש פלוני אתה חייב לא הוי ג"ד עד שיאמרו צא תן לו. ונשען ברוב על דעת הסמ"ג ועיין מש"ל בסי' י"ב ע"ש דאין כן דעת הסמ"ג כלל. ולכן אין לזוז מפסק הש"ע: והנה דעת הרמב"ם דאפילו אמרו צא תן לו עדיין יכול לחזור עד שיוציאו ממון בפסקם. והסכים הש"ך לדעת לח"מ דיליף ליה מהך ירושלמי קבל בפני שנים יכול לחזור בו בפני ג' א"י לחזור ופליגי בשנים שמואל ור"י ור"ל דלר"י ור"ל אפילו נו"נ ביד יכול לחזור והיינו בקבל בשנים אבל בג' מודים דאם נו"נ ביד א"י לחזור אבל ודאי מקודם דיכול לחזור אפילו קבל בג' עכ"ל ודבריו דחוקים דכיון דלשמואל ע"כ בקבל בג' אפילו לא נו"נ ביד א"י לחזור דאל"כ מה הבדל יש בין שנים לשלשה וא"כ ר"י ור"ל דנחלקו על שמואל בקבל בפני שנים מהיכי תיתי לומר עוד פלוגתא דפליגי בקבל בפני ג' דסבירא ליה לשמואל דא"צ נו"נ ביד ולר"י ור"ל יהיה צריך נו"נ דוקא זהו פלוגתא חדשה מה שלא נזכר בירושלמי כלל דלא נזכר רק בקבל בפני ב' דשמואל סבירא ליה בנו"נ ביד א"י לחזור ולר"י ור"ל מ"מ יכול לחזור אבל מחלוקת חדש בקבל בפני ג' דלשמואל א"צ נו"נ ביד ולר"י ור"ל צריך זהו לא נראה ונשמע כלל בירושלמי ואם אמרינן נחית חד דרגא אם קיבל בפני ב' לא מהני נו"נ ביד קבל בפני ג' עכ"פ נו"נ ביד מהני. על זה אנו דנין מנלן כן ומי נתן דבר זה כנ"ל לשעורים דלמא בקבל בפני ג' שמואל ור"י ור"ל שפה אחת ודברים אחדים דא"צ נו"נ ביד כלל: ומה שנ"ל דסבירא ליה להרמב"ם כדעת הרי"ף דבזבל"א וזבל"א דיינים כשרים לדון מ"מ אם לא כתבו שטרי ברורין יכולים לחזור עד לאחר ג"ד. וא"כ קשיא ליה לרמב"ם קושית הרמב"ן בתורה בפ' דברים בפסוק טרחכם דהא קתני נאמן עלי אבא כו' וסתמא דמשנה איירי בלא כתבו שטרי ברורין וא"כ מה אריא נאמן עלי אבא דיכול לחזור קודם ג"ד לו יהיה כשר גם כן יכול לחזור קודם ג"ד וע"ש דמראי' זו הוכיח הרמב"ן דבכשרים אף קודם ג"ד א"י לחזור אמנם לשיטת הרי"ף צ"ל בקבל פסולים ג"ד לאו דוקא רק עד שיהיה נעשה מעשה ע"פ פסקם משא"כ בקבלת כשרים בג"ד לחוד מהני. ודברי הרמב"ם מוכרחים. אך העלה הש"ך דרוב פוסקים חולקים ארמב"ם וצ"ל בישוב קושי' זו דלעיל בסי' י"ג הביא דעת הרי"ף וא"כ מה אריא רועי בקר או נאמן עלי אבא אפי' כשרים נמי דאיירי במקום שאין כותבין ובזה ס"ל לרמ"א לעיל בסי' י"ג אף לשיטת הרי"ף אם טען א"י לחזור בכשרים משא"כ בפסולים לעולם חוזר עד לאחר ג"ד ועיין לעיל סי' י"ג ס"ב בהגהה ועיין מ"ש שם: