אורים ותומים, תומים · סימן כ״ב, ב׳

דאיכא תרתי לריעותא כו' כתב הסמ"ע דאם קבל אחד לדיין במקום שלשה לא הוי תרתי לריעותא וראיה שלו מתשובת הרא"ש כלל נ"ו דין ח' דכתב מי שקיבל עליו דיין ונגמר הדין אין יכולים לחזור בהם אע"פ ששניהם מתרצי' עכ"ל והרי הוי תרתי לריעותא חד במקום שלשה. והש"ך בס"ק ג' דחה ראיה זו דאפשר דמיירי בקנין ומכל מקום קודם גמר דין יכולים לחזור בששניהם מתרצים או דהיה יחיד מומחה והקבלה היה היותו קרוב ואיכא רק חד לריעותא או דהיה באמת אחר עמו והוי רק שנים בתלתא וקבלה בחד ריעותא מהני ע"ש שהאריך ולענ"ד יש לסמ"ע ראיה מתשובת הרא"ש כלל הנ"ל דין א' דפסק דאם היה שמעון מודה שקיבל ליעקב לדיין ביניהם שוב אין שמעון יכול לחזור דקי"ל לאחר ג"ד אפילו באתן לך הלכה כחכמים ואם כופר ישבע שהוא כדבריו ע"כ ואם כן שם ל"ל דהיה בקנין דאם כן מה אריא דא"י לחזור אחר ג"ד הא מקודם נמי והא כאן לא נתרצו שניהם וגם ל"ל דהיה אחר עמו. א"כ איך יכול להכחיש דלא ביררו וישבע איך יכול לישבע להכחיש שנים וגם ל"ל דהיה קרוב ומומחה לרבים דמלבד דהיה דוחק דה"ל להרא"ש להזכירו אף גם הא הרא"ש כתב דשמעון משיב לעולם לא בררנו ליעקב לדיין אם הורה ופסק כאיש לא נדרש ויעקב מודה לדברי ראובן מה זהו דהורה כאיש לא נדרש וכי יכול קרוב לדון בלי קבלה הל"ל דפסקיו אין ממש ופשיטא דיעקב מודה לראובן דאל"כ מהכ"ת לשפוט קרוב ואיך כתב כאיש לא נדרש הא הוא מומחה ויכול לדון בלתי נדרש רק הל"ל הוא קרוב וכל רואה יבחן ויכיר דלא מיירי הנדון ההוא דהיה מומחה לרבים וקרוב וא"כ מוכח בקבלה יחיד לדון לאחר ג"ד א"י לחזור ולא מיקרי תרתי לריעותא ומה שדייק הש"ך מלישנא דטור ורא"ש דכתבו קיבל כשר במקום שנים ולא כתבו במקום שלשה אין זה דיוק כ"כ דהן מיירי הן שקבלוהו לעד והן שקבלוהו לדיין ובעדים א"צ רק שנים דתרי כמאה ולכך בחרו בלשונם לישנא השייך הן בעדים והן בדיינים ודברי הסמ"ע נכונים בסברא ג"כ וכן יש להוכיח מדברי התו' בסנהדרין דף ה' ד"ה דן כו' דהוכיח דיחיד מומחה דן אדם אפילו בע"כ דאי בקבלוהו מה ארי' מומחה אפי' אינו מומחה נמי וכ"כ הרא"ש וק' דלמא לעולם יחיד מומחה יכול לדון אם מרוצה אבל בכפי' לא רק תרתי לריעותא ליכא כאן כיון דהוא מומחה הוי כמו ג' הדיוט' דלא שייך בי' ריעותא ולכך מהני קבלה אבל בשאר יחיד לא מהני קבלה כמ"ש הש"ך דהוי תרתי לריעותא משא"כ מומחה ראוי לדון רק אינו יכול לכוף ואם קבלוהו עליו אין כאן תרתי לריעותא. ובהכי ניחא הא דהוכיחו תו' דג' הדיוטות יכולין לדון בע"כ כמו יחיד מומחה והקשה המהרש"א ומהר"ם לובלין מפשטא הל"ל דקתני ג' דנין ואי דווקא בקבלהו עליה מה ארי' ג' אפילו בפחות נמי וע"ש בדוחקם ולכאורה לק"מ דוודאי אף דג' א"י לכוף מכל מקום הואיל וראוי' לדון אין כאן ריעותא אם כן בקבל בינייהו קרוב או פסול מהני דליכא תרתי לריעותא וכמ"ש במשנה בהדיא משא"כ בפחות דאינם ראוי' לדון בקבל בינייהו קרוב או פסול לכ"ע פסול ולכך איצטרך למתני ד"מ בשלשה אבל לפי הנ"ל ניחא דא"כ ביחיד מומחה נמי י"ל כן דיחיד מומחה הוי כמו ג' הדיוטות וראוי לדון וליתא בכלל ריעותא ולכך קתני יחיד מומחה דן להורות בקבל קרוב דמהני וקו' מהרש"א ומהר"ם שפיר ומ"מ מוכח דינא הנ"ל מתו' ורא"ש וכן משמע מהא דג' רועי בקר כשרים בקבלה אף דהם כל א' רועה בקר והרי כאן תרתי לריעותא ג' פסולים כל א' רועה בקר אלא דשם פסול חד הוא לא שייך תרתי לריעותא כלל א"כ ה"ה אם קבל א' בג' דיינים וא"ש ומני' דאם קבל ג' קרובים לדון דהוי ג"כ חדא לריעותא כמו בג' רועי בקר דשם פסול חד הוא: