אורים ותומים, תומים · סימן כ״ב, א׳

מי שקיבל עליו קרוב או פסול כו' כתב הש"ך בשם הגהת הרא"ש דוקא בקבל בב"ד הוא דלאחר ג"ד לא מצי לחזור. אבל קבלוהו חוץ לב"ד אפי' לאחר גמר דין חוזר אם לא קנו מיני' עכ"ל אבל הנ"י כ' דוקא בקבל חוץ לב"ד הוא דיש הבדל בין תחלת דין לגמר דין אבל בקבל בפני ב"ד קרוב או פסול אפילו קודם ג"ד א"י לחזור וכו' עכ"ל והרב הש"ך הכריע כהגהת הרא"ש דמוכח כן מירושלמי דאתמר על הך משנה נאמן עלי אבא כו' אמר לו נאמן עלי אביך קבל עליו בפני שנים יכול לחזור בו בפני ג' א"י לחזור בו שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל נטל מזה ונתן לזה אין יכול לחזור בו ור"י ור"ל אפי' נטל מזה ונתן לזה יכול לחזור בו עכ"ל וא"כ בקבל בפני שנים דהיינו חוץ לב"ד לא מבעיא לר"י ור"ל דאפי' נו"נ ביד לא מהני ויכול לחזור אלא אפי' לשמואל דוקא בנו"נ ביד הוא דלא מצי לחזור אבל כל כמה דלא נו"נ ביד אף דנגמר הדין חוזר זהו שורש ראיה של הש"ך: ואני אומר לכאורה מירושלמי דברי הנ"י מוכרחים דהא הנ"י בפ"ק דב"מ הביא בשם הרשב"א ור"ן דדייקו מהך דירושלמי דאמר קבל בפני שלשה א"י לחזור בו דאם התחילו לטעון בפני ב"ד תו א"י לחזור בו דזהו הוי קבלה וכ"כ בנ"י בסוף ב"ב דדייקו מן ירושלמי דאם טענו בב"ד אף דלא כתבו שטר בירורין א"י לחזור. ולפ"ז א"כ דאמרינן בקבלו בפני ג' א"י לחזור היינו טענות ותביעות בעלמא איך אמרינן בגמרא דקודם ג"ד יכולים לחזור בו ול"ל דגמרא דידן פליג אירושלמי דא"כ נפל עזר של רשב"א ור"ן מהך דירושלמי כיון דגמרא דילן חולק אזה וס"ל דבקבלה יכולים לחזור ועכצ"ל דס"ל דגמרא דידן קאי אקבל שלא בפני ג' דבהא נחלקו שמואל ור"ל ור"י ובזה ס"ל לגמרא דידן דלאו דוקא נו"נ ביד אפי' בגמר דין א"י לחזור. אבל בקיבל בפני ג' לית מחלוקת וא"כ דעת הנ"י מוכרח דבקבל בב"ד אפי' קידם ג"ד א"י לחזור רק בקבל חוץ לב"ד הוא דיכול לחזור עד אחר ג"ד. אך זהו דוחק דמנליה לרשב"א כן דכיון דאנו באנו לידי מדה זו דהגמרא דידן חולק אירושלמי דבירושלמי ליכא מ"ד אם לא נו"נ ביד דא"י לחזור ובגמרא אמרינן אחר ג"ד א"י לחזור נימא דגמ' פליג אירושלמי בקבל בפני ג' דס"ל דבקבלה לחוד א"י לחזור ובגמרא דידן ס"ל עד לאחר ג"ד חוזר וגם לא מצינו דעת הנ"י בפוסקים דבקבל קרוב או פסול בפני ג' דאפילו קודם ג"ד א"י לחזור. ועיין בתו' וברא"ש גבי עבדי גנבת וכו' דנסתפקו בגי' הגמרא אי צ"ל נשבע או ונשבע בוי"ו וקושר דבריהם אי הך שבועה דרמי' עליה הוי ג"ד או לא ע"ש והא הך שבועה קבל על עצמו בב"ד ובב"ד א"צ גמר דין. ועיין ברמב"ן ב"ב גבי עבדי גנב' כו' דמוכח להדיא אפילו בקבל בב"ד קודם ג"ד יכול לחזור. וקשה לומר דרשב"א ור"ן יחלקו אכל הני פוסקים: ולכן נראה דרשב"א ור"ן פי' דברי ירושלמי דאמר נאמן עלי אביך קבל בפני שנים וכו' הך קבל בפני שנים אינו מוסב על נאמן עלי אביך ואיירי בקבל קרוב או פסול רק הוא ענין נפרד דהא דקאמר נאמן עלי אביך הוא רק פסקא ממשנה כדרך הגמרא להביא קצת ממשנה ולומר הדין עליו מה שהוא כיוצא בו וכן בזה נאמן עלי אביך הוא פסקא ועל זה קאמר קבל בפני שנים פי' ב"ד כשרים אם קבל בפני ב' לדון לפניהם יכול לחזור אם לא כתבו שטר בירורין. אבל אם קבל בפני ג' כשירים לדון משהתחיל לטעון דהיינו קבלה א"י לחזור ובקבל בפני ב' דיכול לחזור נחלקו בו שמואל ור"י ור"ל אי יכול לחזור לאחר נו"נ ביד או לא ולא איירי כלל בזה בקבל על עצמו פסול וקרוב דבזהו אפילו בקבל בפני ב"ד קודם ג"ד יכול לחזור וזהו ההבדל בין קבל כשר לקבל פסול וא"ש: וא"כ הדברים דברי הגהת הרא"ש לכאורה מוכרחים דאם בקבל כשירים חוץ לב"ד לכ"ע כל כמה דלא כו"נ ביד אפילו לאחר ג"ד יכול לחזור ומכ"ש בקבל פסולים אלא דקשיא הא דשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין אף בקבל בפני שנים הוה כקבלו בב"ד וכמ"ש הש"ך ג"כ וא"כ ס"ל לשמואל דקבלה בב"ד חוזר אפי' לאחר ג"ד עד שיהיה נו"נ ביד ור"י ור"ל הוסיפו דאפילו בזה חוזר ואפי' דנימא דהם ס"ל דשנים הוי חוץ לב"ד. מ"מ בהא דבב"ד בעינן נו"נ ביד לא מצינו חולק אשמואל דמה דס"ל לשמואל בשנים כן הדין לדידן בשלשה ואלו אנן אסקינן בגמרא דלאחר ג"ד אינו חוזר ועדיין צ"ל דגמרא דידן פליג וכיון דאפלוג אפלוג ואין להביא ראיה משם ועוד בשמואל גופיה קשה מ"ש בשנים דיכול לחזור ומ"ש בשלשה דאין יכול לחזור הא לשמואל הוי שנים ב"ד כמו שלשה וכמ"ש הש"ך גופיה. ולכן ברור דהך מילתא דשמואל ור"י ור"ל אינו מוסב כלל על הך דנאמר מקודם קבל בפני שנים דזהו ענין בפ"ע וקאמר הירושלמי בפ"ע דבקבל כשר בשנים יכול לחזור והיינו קודם ג"ד וקבל בשלשה תיכף משעת קבלה דהיינו התחיל לטעון א"י לחזור כמ"ש רשב"א ור"ן וזה לדידן דס"ל שנים אינו ב"ד והך מילתא דשמואל אמר וכו' אינו מוסב על זה כלל כי אם קאי על המשנה כדרך ירושלמי ובמשנה קתני נאמן עלי אבא וכו' ר"מ אומר יכול לחזור ובזו אמר שמואל דס"ל אם נו"נ ביד ר"מ מודה דא"י לחזור ור"י ור"ל סברי דלר"מ לעולם חוזר. אבל לרבנן לכ"ע בג"ד אינו חוזר וא"ש דלא אדכר הך מחלוקת בפוסקים דהוא אליבא דר"מ והוא ענין נפרד וברור. ולא תקשה איך יחלקו אליבא דר"מ במה דלא נ"מ לדינא כיון דהלכתא כרבנן. דהא גם בגמרא דידן מילתא דרבא באתן לך מחלוקת ג"כ אין נ"מ לרבנן רק לר"מ. וכן לדעת המכשירים קבלה בתרתי לריעותא הא דאמרינן בגמרא בקבלוהו בחד הוא אליבא דר"מ ולא אליבא דחכמים ואף זהו דכוותי' לפרושי מילתא דר"מ. וא"כ אין מדברי ירושלמי ראיה כלל ואין לנו מקום לחלוק בין קבלוהו בב"ד או חוץ לב"ד רק לעולם קודם ג"ד יכול לחזור ולאחר ג"ד אין יכול לחזור והכי נר' וכמעט מוכרח מן סתימ' הפוסקים דלא חילקו כלל: וכן יש לדקדק להנך דסברי בדור לי בחיי ראשי תמיד כל כמה דלא נשבע לא מיקרי ג"ד ובנשבע ודאי אפילו חוץ לב"ד לא מצי הדר כיון דעשה מעשה וכמ"ש הש"ך גופי' וא"כ קשה מה פריך בגמרא על דור לי בחיי ראשי הא תו ל"ל למ"ד באתן לך מחלוקת הא ענינו של זה לא כשל זה דבנאמן עלי אבא צריך להיות בקבלה בב"ד דוקא משא"כ בדור לי וכו' מהני אפילו קבלה חוץ לב"ד. וכן יש להוכיח מתשובת הרא"ש כלל נ"ו דין א' דפסק אם הבע"ד מכחיש לדיין שלא בררו ישבע ואם מודה שבררו לאחר ג"ד א"י לחזור וכן פסק בש"ע ס"ס זה ואי איירי בקבלוהו בפני ג' איך שייך בי' הכחשה וע"כ דקבליהו בפני חד ומ"מ פסק דאם הודה דא"י לחזור לאחר ג"ד ש"מ דאף בזה לא מהני חזרה. ודוחק לומר דבאמת קבלוהו בפני ג' ותרי אזלו לעלמא ואינם פה להכחישו דכגון זה ה"ל לרא"ש בתשובה לבאר ולא לסתום בדבר שכל שורש הדין ויסודו תלוי בו והיה מקום לומר דאף הגהה לא אמרו אלא בנאמן עלי אבא לעדות ובזו שפיר יש לחלק דחוץ לב"ד אמירה דלי' לית ביה ממש אבל בקבלם לדון א"כ בקבלה זו הרי נעשי' ב"ד ובפרט שכבר טען לפניהם דהוי קבלה לדעת רשב"א ור"ן ונעשה ב"ד והם שגמרו הדין איך יחזור דהא הוי קבלה בב"ד. איברא בתשובת ריב"ש סימן שי"א בהשליש מעות ביד דיין והוא קרוב והוא פסק הדין כתב הריב"ש חדא דלא הוי קבלה במסירת המעות בתורת שלישות בידו ועוד שאין קבלה בב"ד ולכ"ע אעפ"י דלא בעינן קנין מכל מקום בעינן קבלה בב"ד יפה. וזהו כהגהת הרא"ש. אבל מכל מקום נר' דלא אמרו הריב"ש אלא לסניף בעלמא כדרכו ע"ש. אבל מ"מ רוב הפוסקים שסתמו משמ' דאין חילוק ותמיד קודם ג"ד חוזר ולאחר כך אינו חוזר: