אורים ותומים, תומים · סימן י״ח, ד׳

ג' שישבו לדין כו' אין השנים יכולים לגמור כו' בהגהת הרא"ש בפ"ק דסנהדרין הביא בשם א"ז שלשה שישבו לדין וסילק אחד את עצמו קודם שידע היכן הדין נוטה אין השנים יכולים לגמור הדין דלא עדיף משנים מזכים או מחייבים ואחד אומר אינו יודע וכו' עכ"ל ודייק הב"ח מדקאמר וסילק האחד עצמו קודם שידע היכן הדין נוטה הא כבר ידעו היכן הדין נועה ה"ל כגמר דין ויכולים השנים הנשארים לגמור הדין ע"ש. ואין כאן ראיה די"ל דלכך נקט הגה בלשונו דסילק עצמו קודם שידע היכן הדין נוטה דאטו ברשיעי עסקינן דיסלק עצמו הא אסור לדיין לסלק עצמו ולכך כתב קודם שידעו להיכן הדין נוטה ואז מותר לדיין לסלק את עצמו כדלעיל ריש סימן י"ב ע"ש. אבל באמת אי אתרמי ע"י איזה סיבה וכדומה או דעבר ועשה וסילק עצמו אחר כך מכל מקום אין הדיינים יכולים לגמור דיליף ליה מהך דאמר א"י ואילו דעת הא"ז לחלק היה מבארו להדיא ולא בדרך שלילה. וזהו היה דעת ב"י דהעתיק הגהת הרא"ש והשמיט בהעתקתו מלת קודם שידע להיכן הדין נוטה רק סתם וסילק האחד עצמו אין השנים יכולים לגמור וכו'. ואילו ס"ל בדוקא קתני האיך השמיט העיקר הדין א"ו דס"ל כמ"ש וברור. ומיהו אפילו לפי' הב"ח כבר כתב הב"ח דטעמא של הא"ז דס"ל אי ידעי היכן הדין נוטה היינו גמר דין ויפה כתב דהגהת הרא"ש שם בהגה נוקודם הביא על הך דמשנגמר הדין אי אתה רשאי לומר צאו ובצעו פירש"י שכבר אמר איש פלוני אתה זכאי כו' אבל בא"ז פי' שגמרו הדין ביניהם לגמרי. ולא מיחסר אלא איש פלוני אתה זכאי כו' ואם כן לפי' דקי"ל לעיל סימן י"ב סעיף ב' כפירש"י דג"ד היינו באומרים איש פלוני אתה זכאי וכו' ליתא להך דינא וא"כ אף לפירוש הב"ח לא קאי דינא דא"ז להלכה: