אורים ותומים, תומים · סימן י״ז, ו׳

שומע מפי מתורגמין דעת הב"ח דאם אי אפשר כגון שאין כאן ב"ד בעיר המכיר לשונם לעוזים יש לדון עפ"י מתורגמים וצ"ל הא דפריך בגמרא על רבא דאוקים מתורגמים להנך לועזי שלא תהא סנהדרין שומע מפי מתורגמים היינו כי בעירו היה ב"ד אחר דהבינו בטיב לשון לועזים ובזו נראה להבין דברי תשובת הגאונים סי' ק"ע בד"נ אין דנין ע"פ מתורגמים אבל בד"מ דנין עפ"י מתורגמים לחייב החייב ולזכות הזכאי ואם יצטרכו לעשות פס"ד על אותו דבר צריך להיות מורה עפ"י מתורגמי' שדנו אותו שאין הדיינים מכירין הלשון עכ"ל וכוונתם כשאין בעיר ב"ד אחר המבינים הלשון ולכך דנים בד"מ עפ"י מתורגמי' ולכך מסיימי' שאין הדיינים מכירין אותו הלשון הרצון שאין כאן דיינים אחרים המכירין הלשון שלהם. אבל בד"נ בכל זה פסול ואין אנו אחראין לדונם ואדרבה והצילו העדה כתיב. וא"ש הא דפריך על רבא מהנך לועזי אף דהיה בד"מ כי שם היה ב"ד אחר המכירין הלשון כמו שכתב' ואז אף בד"מ פסול כמש"ל. והכה"ג תמה על הגאונים והניח כמעט דבריהם בצ"ע ולפמ"ש ניחא ולק"מ מהך דרבא. וגם אין דברי הרמב"ם והטור סותר דברי גאונים ואין לזוז מדבריהם שכל דבריהם דברי קבלה: