אורים ותומים, תומים · סימן י״ז, ה׳

הדין עמו כו' דעת הסמ"ע דאינו תלוי כלל בדעת התובע ונתבע רק יש לב"ד לכוף ע"ז ולא נראה כן במרדכי דכתב דהוי סתימת טענות וכתב ועוד שאומר בהדיא שמסתתמין טענותיו וכו' הרי דעתו דוקא כשאומר בהדיא אבל זולת זה לא ואעפ"י שמרדכי מדמהו לא' לבוש אצטלון בת ק' וכו' וא"כ שם אף דלא טען הבע"ד אומרים לו לבוש כמותו אין לדמות הדברים זה לזה דשם מה איכפת ליה אם זה ילבש כמותו אבל כאן כ"ז דלא מגלה טענתו דמקפיד י"ל דניחא ליה כדי שיפטור בפעם א' ולא יצטרך לדון זא"ז או שאחד יבוש מחבירו לטעון שקר כאמרם כי אין שניהם מתכוונים בקל לשקר אחד עד שבשביל כך אמרו מגו דבי תרי ל"א. וכן מה"ט אפשר דניחא לי' שישבו קרובים ואוהבים אצל נתבע כי הם ישרים ולא יסבלו שיטעון הנתבע טענת עול ומרמה. ומהר"ם כתב דאין להקשות מהא דאמרינן בריש שבועות עדות וכי שנים באים לדון ולא שלשה באין לדון דלא קשה כלל וק"ל עכ"ל. ולדברי הסמ"ע שהב"ד מוחים אין כאן קל להבין לדחות הקושיא דהא באמת אין ג' באין לדון והתו' כתבו כל בעלי דינים רגילים לבוא ואי כהסמ"ע הלא הב"ד מוחים על זה א"ו דכל זמן דלא טוען להדיא אין הב"ד מוחים ורגילים לבוא. וכן בענין ישיבת קרובים ואוהביו אצל הנתבע כ"ז שלא מיחה וכ"כ הב"ח וקצת ראיה יש מהא דריש פרק כ"ג דאמרינן מעיד בפני המלך והקשו התו' דע"כ פי' דמעיד לבן מלך איך האב ידון בנו ותי' התו' דיושב בבית דין ואינו דן ולפי הסמ"ע הא הב"ד מוחים על זה דלא ישב קרוביו לשם ומכ"ש מלך לבן מלך דגורם סתימת טענות לכנגדו ביותר. ואף שיש לדחות דהתם א"א בענין אחר דזולת זה לא יעיד הכה"ג. מ"מ האמת יורה דרכו כמ"ש וכ"כ הב"ח ונכון: