ואומרין לע"ה שב בפ"ד דשבועות הקשה תו' דהא דפריך באשת ר"ה הא בגמר דין לכ"ע דיינים בישיבה דמה קושיא דלמא היתה יושבת בג"ד דת"ח בישיבה ותי' דיש לחוש לסתום טענתו והקשה המהרש"א ה"ל להניח לישב שניהם אשת ר"ה וכשנגדו ותי' מהרש"א דזהו הכל מותר בתחילת דין אבל בג"ד אין לישיב' שניהם ע"ש וזהו אינו במשמע בדברי הש"ע דמשמע אף בגמר הדין יש להושיב שניהם וצ"ל דעיקר כתי' השני דאשת ת"ח אין להושיב כמ"ש הר"ן ורא"ש ולהך תי' אמרינן אף בג"ד יש להושיב שניהם. ויותר נראה דבאמת כוונת הש"ע רק קודם ג"ד אבל בג"ד דשורת הדין לעמוד רק עשה דכבוד תורה דוחה מהכ"ת לישב לע"ה ובפרט בג"ד דלא שייך כולי האי סתימת טענה דהא כבר טענו:
אורים ותומים, תומים · סימן י״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.