אורים ותומים, תומים · סימן י״ז, א׳

שניהם בעמידה לכתחילה. אבל בדיעבד הדין דין ואף ע"פ דכתיב ועמדו וילפינן מיני' דצריכים בעלי דינים לעמוד היינו רק אסמכתא בעלמא והע"ש נתן טעם משום דעכשיו ליכא מומחים ומשמע בזמן דאיכא מומחי' אף בדיעבד מעכב וכבר השיגו הסמ"ע. אבל הב"ח הסכים להע"ש וכתב ודלא כמ"ש מהרו"ך. ואולם הש"ך בס"ק ד' כתב דאין דבריו מוכרחים. ואני אומר דדבריו של הב"ח מופרכי' דאם כן מה זה שטרחו הרא"ש ורשב"א לומר דהא דאמרינן בזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות מלת פסול לאו דוקא דלשון פסול היינו דיעבד ולדעתו מה קושיא הא שם איירי בקרא דנילף בקל וחומר מיושב מחלל עבודה לזר ע"ש ודבר תורה דאיירי בסמוכים דוקא דקי"ל עירוב פרשיות כתיב פשיטא דפסול דיעבד ועוד כל הראיה דאינו מעכב בדיעבד מדחזינן דהכשירו ת"ח לכתחילה ואם כן לשיטת הב"ח צ"ל בב"ד מומחים אף תלמיד חכם צריך לעמוד דאל"כ עדיין הוכחתם שפיר דבדיעבד אינו מעכב אפילו במומחים ואם כן הא דאמרינן בזבחים מיושב ת"ח עדיין מצי למפרך מה ליושב שכן פסול לעדות בב"ד מומחים דגבי' אפילו ת"ח צריך לעמוד וכן התו' בפ"ב דסנהדרין ופ"ד דשבועות מבואר דאפילו בב"ד של סמוכים ת"ח פטור לעמוד דהקשו מת"ח על ינאי מלכ' דהוצרך לעמוד בבית דין של כ"ג ע"ש. וראב"ש במרדכי דעתו דבאינם סמוכים אף מתחלה א"צ לעמוד כלל אבל בדיעבד כולי עלמא מודים אף בסמוכים א"צ לעמוד וכנר' למעיין במרדכי ודברי סמ"ע פשוטים וברורים. אבל מכל מקום נר' טעמו של הסמ"ע דהוא רק אסמכתא ולדבריו מתורה א"צ עמידה וזה אינו דא"כ הא דילפינן מהתורה דזר מחלל עבודה מקל וחומר דיושב איך פריך מה ליושב דפסול לעדות הא ד"ת כשר ובאמת בר"ן ורשב"א לא נזכר אסמכתא רק למצוה נאמר בתורה ועמדו ולא לעיכובא אבל ודאי דאורייתא היא ופשוט: