אורים ותומים, תומים · סימן י״ז, ב׳

ועמידה על ידי סמיכה מיקרי שפיר עמידה הרב המ"א בא"ח סימן קמ"א וכ"כ בהלכות ר"ח תמה על רמ"א דהוציא דינו מן ריב"ש סימן רס"ו וריב"ש לא אמר אלא לגבי דיינים דצריכין לישב ועל זה קאמר דסמיכה הוי כישיבה אבל בע"ד דצריכים לעמוד וכן העדים דיהיה סמיכה כמו עמידה זהו לא שמענו מדברי ריב"ש כלל. ואדרבה מתו' זבחים דף י"ט ד"ה עמידה מהצד כו' דכתבו דהקורא בתורה יש לו לעמוד ולא לסמוך מוכח דלאו קרוי' עמידה והא דלענין ישיבה בעזרה סמיכה מותר משום דלא כתיב ביה עמידה והוא רק מכבוד השכינה וכתב דכן מוכח מסוטה דף מ' ע"ש. ומ"ש מריב"ש אין ראיה יפה כתב אבל מכל מקום אין לדחות דברי הרמ"א כלאחר יד חדא דאף לפי טעמו של המ"א דהואיל ואין ישיבה בעזרה אינו אלא מפני כבוד השכינה מותר בסמיכה דאין זה נגד הכבוד. ואם כן אף הא דצריכים לעמוד בב"ד מבואר בגמרא דסנהדרין דלכך צריך לעמוד דלא לפני ב"ד הוא עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם דכתיב ועמדו כו' לפני ה'. ואם כן אם במקדש ה' מקום שריית שכינה בי פומבי אשר ממש עין בעין נראה כבוד ה' התירו לסמוך מכ"ש בבית דין אף דכתיב אלהים נצב בעדת אל מכל מקום אין כל כך חיוב מורא שכינה כמו במקדש כנודע ופשיטא דסמיכה מות' ובפרט לפי מ"ש הסמ"ע דהך ועמדו אינו אלא אסמכתא כמו שכתבתי ועיקר הטעם משום כבוד שכינה דנצב למעלה מהדיינים והרי זה כמו ישיבה בעזרה דמ"ש (ובדרך זה אמרתי בדרוש דחז"ל דגזרו שמלך לא דנין אותו משום מעשה דינאי המלך וכו' ולמה לא אמרו כן בדרד כלל כל מלכים ולמה מלכי בית דוד דנין אותן ומה בכך דהמעשה קרה למלך ישראל מכל מקום מה נשתנה זה מזה אבל לפי מה שכתבתי ניחא דכל הקלקול שהיה כי ראוי היה למלך לעמוד בדין והמה הבית דין נשאו פנים למלך מבלי אומר לו לעמוד ועי"כ נענשו וחששו חז"ל כי יקרה זה תמיד כשיבוא המלך לדון ולכך תקנו שלא ידונו אותו. אך זהו אם מלך צריך לעמוד אבל אם המלך באמת אין צריך לעמוד תו ליכא למיחש כלל. והטעם דצריך לעמוד הוא כמש"ל וכמאמר שמעון בן שטח כי אתה עומד לפני ה' ואם הותר למלכי בית דוד ישיבה בעזרה אף לפני ב"ד מותרים לישב כהנ"ל דיותר חמור ישיבה בעזרה מן מקום ב"ד ולכך במלכי בית דוד ליכא חששא הנ"ל דהם אין צריכין לעמוד ולכך לא תקנו בהם דבר ומותרים לדון ולדון אותם אבל מלכי ישראל דלא הותר להם ישיבה בעזרה אף בב"ד צריך לעמוד ואם כן חששו חז"ל שלא יקרה כעובדא דינאי מלכא ותקנו דלא דנין אותם ואתי שפיר) . שנית יש ראיה לרמ"א מתו' סוטה הנ"ל דעל זה דפרכינן קורא ויושב הא אין ישיבה בעזרה והק' התו' הא אמרינן בירושלמי דכהן גדול מותר לישב בעזרה ועוד קשיא מהך דפ"ב דזבחים דאמרינן התם כיצד קידש כו' עמידה מהצד איכא בנייהו כו' עכ"ל. ודברים אלו הם לכאורה מחוסר הבנה מה קשיא לזה מהך דירושלמי דכהן גדול מותר לישב בעזרה וכבר טרח בזה המהרש"א ליישבו וכל רואה בו יכיר הדוחק אבל מה שנראה לי בישובו הוא כך דס"ל לתו' דאף דכתיב לעמוד מכל מקום אף סמיכה בכלל עמידה כמו דחזינן בישיבה בעזרה דסמיכה קרוי' עמידה ואם כן הא דאמרינן עמידה מהצד איכא בנייהו ולת"ק עמידה גמורה בעינן בעבודה אבל אם נסמך לדבר אחר דהיינו סמיכה פוסל עבודה מנ"ל הא ועל כרחך צריך לומר משום דקשיא לי' ל"ל לעמוד ולשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה כמ"ש התו' בזבחים דף י"ט ד"ה וליתב ע"ש ולכך ס"ל דאי מהך דאין ישיבה בעזרה היה לסמוך מותר ומכשיר עבודה לכך נאמר לעמוד לשרת להורות דעמידה גמורה בעינן ולא סמיכה ולכך פוסל בעמידה מהצד. וזה ס"ל לתו' לסברא קיימת ולכך הקשה תו' שפיר דלפי ירושלמי דכהן גדול מותר לישב בעזרה עדיין קשה מנ"ל דעמידה מהצד פוסל והא דכתיב לעמוד ולשרת ולא שמעינן ממילא מכח דאין ישיבה בעזרה דבא הכתוב להורות דאפי' כהן גדול דמותר לישב בעזרה אם יעשה עבודה צריך לעמוד ולשרת אבל מכל מקום אין כאן הכרח לפסול סמיכה וא"ש. ומזה מוכח דסבירא להו לתו' דבכלל עמידה סמיכה בכלל לולי דיש הכרח כהנ"ל ואם כן אף לעדות וכהנה אף דכתיב ועמדו סמיכה בכלל עמידה. והנה עוד בה שלישית שנראה ראיה לרמ"א ממקום שבאו העוררים עליו בטענה ורמזו רמ"א כדרכו בקוצר לשונו והוא במה דילפינן בפ"ב דזבחים דזר מחלל עבודה מקל וחומר דיושב שאוכל ומ"מ מחלל זר שאינו אוכל אינו דין שיחלל ופריך מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב תלמיד חכם וקשה ל"ל יושב ת"ח נימא קל וחומר מסמיכה דאוכל ומכל מקום מחלל עבודה דהא לענין עמידה בקדשים בעינן עמידה גמורה ולא מהני סמיכה זר שאינו אוכל מכל שכן דמחלל ול"ל שכן פסול לעדות דהא סמיכה כשר בעדות לשיטת הרמ"א (ושמעתי שנדפס בספר קטן יכונה אסיפת חכמים תי' על זה בשם רבינו הגדול מהור"ר אברהם ברודא ז"ל ה"ה דהא דסמיכה פוסל בעבודה הוא דאם לא כן ל"ל לעמוד ולשרת תיפוק לי' דאין ישיבה בעזרה כמש"ל ואם כן להס"ד דזר אינו מחלל לא קשיא למה לי לעמוד דאצטריך למלכי בית דוד אם יעבדו עבודה דלא ישבו ובאמת אמרינן דאף בעבודה סמיכה מותר עכ"ל וברור דדברים אילו לא יצאו מפי גאון הנ"ל דהא בגמ' ילפינן תרי קראי על עמידה בעבודת קדשים לעמוד ולשרת והעומדים שם וכו' חד לכתחילה וחד לעכב דמחלל עבודה. והא דדייקי התו' למה לי קרא תיפוק ליה דאין ישיבה בעזרה הקושיא דלכתוב חד קרא ואנן ידעינן דהוא לעכב דלכתחילה בלאו הכי צריך לעמוד כי אין ישיבה בעזרה אבל על דמחלל עבודה ומעכב ודאי צריך קרא דמאין ישיבה בעזרה לא שמענו דאי עבר וישב ועבד דמחלל ופשוט והא דמפלפל הגמרא בזר ללמוד קל וחומר מיושב אין הכוונה אי זר מצי תחילה לעבוד דפשיטא דעובר בלאו כמבואר בגמרא וכל זר לא יקרב אליכם רק כל ק"ו אי עבר ועבד אי מחלל עבודה. ואם אף בס"ד דזר אין מחלל מכל מקום מוכח דסמיכה פוסל בעבודה דאם לא כן לכתוב חד קרא ואני אומר דאתיא לעכב דלכתחילה א"צ קרא כלל דאין ישיבה בעזרה ול"ל למלכי בית דוד דהא אנן איירי לכתחילה ולא לעכב וכי סלקא דעתך דבית דוד יעבדו לכתחילה עבודה ויעברו בלאו הא כתיב וכל זר וכו' ועל כרחך דסמיכה אינו בעבודת קדשים ונשתקעו הדברים ולא נאמרו) אך באמת אין כאן קושיא דהא דבעבודה לא מכשר סמיכה לאו דברי הכל היא רק נחלקו בו תנאים דהא אמרינן עמידה מהצד א"ב חד מכשיר וחד פוסל ועמידה מן הצד היינו סמיכה דחבירו מסייעו או דבר אחר שנסמך על הכלי או על הכותל לבל יפול ולולי זאת לא היה יכול לעמוד וזהו סמיכה וכ"כ להדיא הריב"ש בסימן רס"ו סמיכה אל העמוד לא מיקרי עמידה דהא קי"ל בפ"ב דזבחים דת"ק דר' יוסי בר"י סבירא ליה עמידה מהצד לא שמיה עמידה רצה לומר עמידה שאי אפשר בלי סמיכה וכו' עכ"ל ע"ש. ולפי זה אין כאן קושיא דה"ל למילף קל וחומר מסמיכה דהא הגמרא בעי למצוא לימוד דזר מחלל עבודה לכ"ע דהא לא מצינו שום תנא בעלמא דיחלוק ויאמר שזר שעבד שעבודתו אינו מחולל בדיעבד ואם כן איך ילמוד קל וחומר מסמיכה דמחלל בעבודה דהתינח לת"ק לרבי יוסי ב"י דסבירא ליה עמידה מן צד כשר והיינו סמיכה מאי איכא למימר וניחא לי' לגמ' למילף קל וחומר מיושב תלמיד חכם דהוא קל וחומר לכ"ע לכולי סברות ותנאי ולק"מ: ומעתה אחר שבררנו שאין מזה קושיא לרמ"א נהפוך הוא דיש לרמ"א ראיה. דהתו' בד"ה מה יושב שאוכל כו' פי' כגון שאוכל במורם מקדשים ובכור. וברור דכוונתם לפי מ"ש ביומא בפ"ב דהקשו איך אפשר לישב ולאכול הא אין ישיבה בעזרה ולכך פי' כאן דאיירי באותן קדשים קלים הנאכלים לכהנים דוקא ומ"מ נאכלים חוץ לקלעים ומותר לישב באכילתן וקשה מה דוחקיה דהתו' בכך דע"ז יש להקשות דאיך יליף מה יושב שאוכל ומ"מ אם עבד חלל דהאיך מותר לאכול ולישב חוץ לעזרה ואף עבודה דמכשר חוץ לעזרה וישב בה באמת כשר רק עבודה דהוא בעזרה וישב חילל דבעזרה לא הותרה לישב ולאכול ואיך נילף ק"ו ממקום למקום מן חוץ לעזרה לעזרה. ולא נימא כפשוטה דיושב לאו דוקא והק"ו מסמיכה דמותר לסמוך ולאכול אפי' בעזרה כמש"ל דסמיכה מותר בעזרה ומ"מ בעבודה מעכב דה"ל עמידה מהצד מכ"ש זר וכו' ול"ל תינח לת"ק לר' יוסי ב"י דמכשיר עמידה מהצד מא"ל. דמנלן לתו' דהך ק"ו אתיא לכ"ע דלמא באמת הוא רק לת"ק ור"י ב"י יליף ליה דזר מחלל עבודה כתנא דבי רבי ישמעאל דיליף ליה ק"ו מבעל מום ורבי משרשיא דיליף ליה ק"ו מיושב אמר למילתיה אליבא דת"ק דפוסל עמידה מצד דהכי קי"ל. וכן קשה על הגה"ת תו' שם דהקשו דה"ל למפרך מה ליושב שכן אסור בעזרה מה שאין כן זר וקשה דלמא הק"ו מסמיכה דמותר בעזרה ומ"מ אסור בעבודה כת"ק דריב"י ואליביה אתיא הך דרבי משרשי' ועכצ"ל דס"ל לתו' אי לא אמר רבי משרשי' הק"ו לכ"ע רק לת"ק קשה קושיא הנ"ל הא דיליף מיושב ת"ח ניליף מסמיכה וזהו כשר בעדות וע"כ דאמר למילתא ככ"ע אף לריב"י ול"ל מסמיכה דאף זהו כשר בעבודה ולכך איצטריך למילף מיושב ת"ח כהנ"ל וא"כ דברי התו' נכונים הן בתו' הן בהגה"ה דל"ל דנתכוון לסמיכה דלריב"י מה א"ל. וא"כ דברי רמ"א מוכרחים דסמיכה כשירה בעדות. ואין לדקדק לסברת הרמ"א דס"ל סמיכה מיקרי עמידה לגבי עדים ולגבי דיינים מיקרי ישיבה וצ"ל דסמיכה משמש ישיבה ומשמש עמידה א"כ הא דפרכינן במגילה פ' הקורא כתיב ואנכי עמדתי בהר וכתיב ואשב בהר ומשני שוחה ולא משני סמוך היה לדבר דנקרא עמידה לפעמים ולפעמים ישיבה. די"ל דטעמא בעי למה היה משה סמוך מ' יום ה"ל לעמוד או לישב אבל הא דמשני הגמ' שוחה לא קשיא דכבר כתב מהרש"א דשוחה היינו כעין השתחויה לכבוד המקום ושכינת עוזו ומ"מ צדקו על כל פנים דברי הסמ"ע דנהי דנימא דסמיכה הוי כעמידה מ"מ אם העדים והדיינים נסמכים ודאי דלא מהני מכח בממ"נ כמו שכתוב הסמ"ע ודי דנימא דסמיכה בעדים לחוד במקום דדיינים יושבים מהני ומה שהקשה ב"ח והביאו הש"ך מגמרא דשבועות דישב כמאן דשרי מסאני דהוי עמידה לגבי קימה בפני ת"ח וישיבה לענין דיינים שצריך להיות בישיבה לק"מ דשם שני ענינים הם דמה טיבו ישיבת הדיינים לענין קימה בפני ת"ח אבל כאן מחד קרא נפקי ועמדו שני אנשים וכו' משמע עדים ובע"ד בשעת ג"ד יעמדו ודיינים ישבו הרי דהקפיד הכתוב שהדיינים והעדים או בע"ד לא יהיו באופן ובתכונה אחת רק זה קם וזה יושב וא"כ איך יתכן ששניהם יסמכו והרי הם על אופן אחד והכתוב הקפיד להבדיל ביניהם בטיב ישיבתם ופשוט. אבל ישיבת הדיינים וקימה בפני ת"ח ענין נפרד הוא: