מי שכנגדו חייב להגיד עיין באורים מ"ש הסמ"ע וב"ח דאם יודע ביד מי השטר מונח חייב להגיד. אלא אם יודע ביד מי השטר רק יודע הוא בנפשו ששטר זה בטל ונמחל וכדומה ואם יגיד לבית דין ויראו הבית דין השטר לא יהיה נאמן בטענתו כי מגו לית לי' הואיל ושטר ביד אחר נראה מדברי הרא"ש דלא חל חרם עליו ואינו צריך להגיד בב"ד כי הרא"ש נתן טעם האיך יאכילוהו דבר איסור להגבותו ממון שאינו שלו וכדומה וזהו לא שייך כאן דאצלו אין דבר איסור דהוא יודע בנפשו דהשטר חספא בעלמא ואם יאמר יוציאו בית דין ממון שלא כדין ויאכל חבירו דבר איסור וגזל והוא יפסיד. ולכן נר' פשוט דאין צריך להגיד בכח החרם:
אורים ותומים, תומים · סימן ט״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.