שאין לו בו חזקה לעולם וכו' עיין סמ"ע ס"ק ד' דדעת הרא"ש מסכים להרמב"ן בזה דוקא בהך דינא דמשכנתא אבל לא באומן וכו' ודינו אמת בהרא"ש אבל הטעם שכתב לחלק דוחק. ולא ידעתי מה צורך לדוחק כי הטעם פשוט דוקא בידוע שבא לידו בתורת משכנתא הוא דאין נאמן לעולם לומ' בקרקע לקחתי דה"ל עדי' וראה וחילוק בין קרקעות למטלטלין כמ"ש הרשב"א לא ס"ל להרא"ש אבל באומן ואריס וכו' וכי ידעינן בודאי שהגיע מתחילה לידו בתורת אומנות או אריסות רק אנן אמרינן הואיל עבידי הבעלים למסור להם לתקן אין להם נאמנות אבל מכל מקום עדים ליכא וא"כ כשהחזיקו אחר כך ג"ש מבלי מוחה איגלא מילתא למפרע דלא נחית בתורת אומן רק בתורת מכר בא לידו ואם מודה שבא לידו בתורת אומנות ומכל מקום לקחו אח"כ הא נאמן במגו כמ"ש הרמב"ן גופי' בס' מלחמות ע"ש. ועיין חידושי רמב"ן פ' חזקת דף כ"ו שכתב סברא זו בשם יש מי שאומר ופשוט דזהו דעת הרא"ש ונכון:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״נ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.