נתנה הממשכן וכו' אינם אלא כמלוה ע"פ הסמ"ע בס"ק ג' כתב דאם לא נעשה זה באונס להנצל מיד עושקו רק עשה ערמה בעצמו שנתנה בתחילה לאיש אחר ואח"כ נתנה לזה במכירה ה"ל מלוה בשטר ונסתייע מדברי הרשב"א בתשובה סימן ע' ע"ש והרב הט"ז השיג על הסמ"ע ודעתו אף בכה"ג הוי מלוה על פה דהא שטר לא ניתן לכתוב ע"ש ותמהני מה צורך לכל דבריהם דהא ברור אי נעשה כזה שנתנה מתחילה לאחר ואחר כך הקנה לזה הלוקח דאם היה חוזר וקנאה מהמקבל מתנה הראשון דהיה זוכה בו הלוקח דניחא ליה למוכר דליקום בהימנותא דלא מתרעם עליו דמכר לו דבר שאינו שלו כדאמרינן להדיא בגמרא במכר שאינו שלו וחזר ולקחה מבעלים ראשונים דקנה הלוקח דניחא ליה דליקום בהימנותא משא"כ במוכר מחמת אונס לא ניחא ליה כי כל עניינו היה בשביל כך להבריח ממקחו ולהנצל מן אונסו. וא"כ פשיטא דהוי שטר גמור כמבואר בגמרא דפריך הא דתניא כשהוא יוצא מתחת ידו במוכר שדה הגזולה קרן גובה מנכסים משועבדים נימא לא ניתן לכתוב ומשני כיון דניחא ליה דליקום בהימנותא טרח וזבין וניתן לכתוב אבל גבי הך פרדיסא לאברוחי מכוון. וכ"פ לקמן בסימן שע"ג דלכך גובה מן משעבדי וא"כ פשיטא דגובה בזה ממשעבדי ולכן לא ידעתי במה נתחבטו גדולי עולם בזה שהוא גמרא ערוכה:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״נ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.