בין על שאר נכסים וכו' נראה דמיירי דידוע דהיה אפטרופס על שאר נכסים אבל אם היה על שדה זו שהחזיק בו ג"כ אפטרופס בלתי נודע ולכך פסק דמ"מ אין לו חזקה דטענין מסתמא גם על זה היה אפטרופס ולכך לא מיחה אבל אם ידוע בבירור שלא נתמנה על שדה זו אפטרופס מהיכי תיתי שלא יועיל חזקתו בשדה זו שלא נתמנה עליה וכי בשביל שהוא אפטרופס על שארי שדות ובפרט הרמב"ן נתן טעם דלכך אין להם חזקה דירדו ברשות ואי בבירור לא נתמנה על שדה זו מה ברשות יש כאן הא לא הרשהו על שדה זו ולכך ברור דכך כוונת הרמב"ן כמ"ש וכ"נ מדברי הפרישה ע"ש. וא"כ הוא יש לרמב"ם ראיה דאל"כ הא דקתני אפוטרופסים אין להם חזקה פשיטא בשלמא אומנים וכדומה כבר כתבנו אעפ"י שלא ידענו שירד לתוך השדה באומומנות מ"מ הואיל והוא אומן אין לו חזקה דאמרינן מסתמא נחית לתוך השדה לאומנות אבל כאן בממ"נ אם לא ידעינן דנחית לשדה לאפטרופס מה"ת לטעון דהוא אפוטופס ובטלת כל חזקה שבעולם ואי דידעינן דנחית לתוך שדה באפטרופסים פשיטא דאין לו חזקה דהא יש עדים שלא לקחה ומה קמ"ל והיינו קושי' הגמ' גבי אומן מ"ש אומן אחר נמי. וע"כ צ"ל כמ"ש דידוע דהוא אפטרופס על קצת שדותיו אבל לא נודע אם הוא ג"כ על שדה זו אמרינן הואיל והוחזק לאפוטרפס גם על שדה זו היה אפוטרפס והוי כמו אומן. וזה ברור ולכן לענ"ד אין כאן מחלוקת כלל. וגם הטור מודה לדין זה. ולכן כתב ונראה מדברי רמב"ם ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ט, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.