האומנים וכו' עיין ב"י שכתב שהטור ורמב"ם מפרשי משנה דהאומנין דאין להם חזקה דאקרקע קאי ולא בשאר דברים דלענין קרקע מיתני' ועיין בחדושי רמב"ן דכתב ג"כ דעיקר משנה לענין קרקע נשני'. ויש לדקדק דא"כ מה פריך בגמרא ארבה דקאמר ל"ש אלא שמסרו בעדים דקתני אומן אין לו חזקה הא אחר שיש לו חזקה ואי דאיכא עדים אמאי יש לו חזקה דמה פריך הא במשנה בקרקע איירי דהחזיק בו ג"ש ובאומן אין לו חזקה הא אחר יש לו דודאי בקרקע לא יצטרך רבה עדים דהכל יודעים דקרקע של מערער וכל טעמא של רבה משום מגו דלקחו מאחר כמ"ש הרשב"ם ותו' וזהו לא שייך בקרקע דאף אחר אין לו חזקה כ"ז שלא החזיק ג"ש ומודה רבה דאומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה ג"ש ואפשר לומר דמגו דנקט לאו דוקא ולרבה בעי ג"כ בקרקע שידעו העדים שבתורת אומנות ירד לתוך קרקע לתקנו אבל באין כאן עדים והמערער אומר לתקן ירדת והוא אומר לקחתי נאמן ולכך פריך הגמרא א"ה אחר נמי והיינו כדעת האומרים דאם יש עדים שירד בקרבה שלא בתורת מכר שוב אין נאמן לומר לקחתי והוא דעת הרשב"ם ורמב"ם דלא כרז"ה וסייעתו ובהכי ניחא דלא מסיים בה אי דאיכא עדים וראה דהא תרתי בעינן ועיין שם תו' ורמב"ן דעמדו בזה ור"ת רצה לחדש מהך דיוקא דין חדש אשר לא הסכימו עמו חכמי הדור ע"ש. ולפ"ז ניחא דאמשנה קאי והמשנה איירי בקרקע וא"כ א"צ לעדי ראה דהרי קרקע לפניך רק עדים אי ירד לתוכו בתורת אומנות וכדומה או בתורת מקח. ולכך אפשר הרשב"ם דפי' דלכך בעי רבה עדי מסירה דלולי כן יש לו מגו דלקחו מאחר וזהו לא שייך בקרקע קשי' ליה קושיא הנ"ל מה פריך מ"ש אומן ממשנה. ולכך פירש הוא דאומן אין פירושו בקרקע כלל רק במטלטלין כמ"ש להדיא וכתבו הרב ב"י בשמו ע"ש ושפיר פריך הגמרא ואזיל לשיטתו. מיהו אפשר לדחוק ולומר דלא ממשנה לחודא פריך דבקרקע איירי רק סמיך אברייתא דקתני ראה טליתו ביד כובס וכו' דדוקא כובס הא אחר יש לו חזקה. אלא דזה סותר לדברי הרמב"ן דפירש דהקושיא הא אחר יש לו חזקה קאי אף על הס"ד דרבה דבעדים בלי ראה סגי ולכך לא הזכיר בלשונו ראה ולהס"ד לא ידע מהך ברייתא דכובס דהא מהך קהדר ביה ומצריך ראה. וממ"ש לעיל נלמוד למסקנא דלא קי"ל כרבה דמפלגינן בין אומן לאחר אפילו אם אין עדים שירד לתוכו בתורת אומנות מ"מ אין לו חזקה דטענינן דירד לתוך השדה בתורת אומנות אבל צריך המערער להביא מדים שהיה שלו מתחילה דאל"כ אף שהאומן מודה לו נאמן במגו דלא היה שלך מעולם כמו טלית בדליכא עדים וראה ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ט, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
