אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ז, ג׳

חזרתי ולקחתי הרמב"ם השמיט הך מימרא דר"י דאם טען חזרתי ולקחתי ממני ותמה הב"י למה השמיטו הרמב"ם ז"ל והרב הלח"מ תי' דמילתא דפשיטא היא דס"ל כפי' הרי"ף דמיירי דהחזיקו יתומים ג"ש ומורישם החזיק יום אחד ואם כן פשיטא דנאמן לקוח היא ולכך השמיטו, ובאמת צ"ל בגמרא לשיטת הרי"ף דמיירי בהחזיק ג"ש מה קמ"ל ר"י דאי טען ואמר לקוח היא בידי דנאמן פשיטא וכי עד השתא לא ידעינן דאם החזיק ג"ש וקטען לקחתי דנאמן הלא כל פ' חזקת הבתים היא מלא בכך דחזקה ג"ש מהני לטעון לקוח ונאמן. ועכצ"ל דמיירי דבא ראובן וערער באמרו ששמעון יושב בשדה שגזולה היא ממנו ומביא עדים שגזלה והוציאו ב"ד ונתנו ברשות ראובן והחזיק בשדה ג"ש ואחר כך בא שמעון בשטר הלזו שהודה ראובן כי חתם בשטר שעשה סימן לאחר נאמן ראובן לומר שלקחה משמעון לאחר שעשהו סי' לאחר דהוי כהודאה וכ"כ הר"ן ע"ש ולכאורה קשה הא מתחילה בא בטענת גזלה וכל האומר גזלת ממני הרי מודה דלא לקחה הימנו דהא אמר גזל ממנו וא"כ לאחר שנתברר ע"י שטרו דעשהו סימן לאחר טוען חזרתי ולקחתי הרי הוחזק כפרן דהא כבר טען שדה זו בגזילה בידך ואיך יכול אחר כך לחזור ולטעון לקחתי ממך אבל ר"י הודיע לנו דין זה דאמת דהוא שכתב ראובן רק תלם אחד היה של שמעון רק שלקחה אח"כ ממנו אין זה בכלל טוען וחוזר וטוען דמה שאמר תחילה היה על כל השדה וזהו היה באמת גזולה ולא חש לדקדק מל תלם אחד ותלם ההוא באמת היה שלו רק חזר ולקחה וטובא קמ"ל ר"י בזה ולזה נתכוון הר"ן דפי' דמתחילה הוציאה המערער והיינו ודאי בטענת גזולה ולפ"ז חזר הקושי' על רמב"ם בהשמטתו דאם לאו מילתא דפשיטא לר"י איך הוא מילתא דפשיטא לדידן ותו' בב"ב דף ל' ד"ה לאו קמודית כתבו ג"כ דהחזיק בה וקמ"ל דס"ד דלא מהימן הואיל וערער קודם שני חזקה שהוא שלו ולא עביד אינש ללוקחו והיינו כמש"ל ונראה דרמב"ם מפרש דמיירי דהמערער היה מוחזק בה מאז ומקדם וכעת אשר בא זה בשטרו דעשה סי' לאחר והוא חתם בעד דזה הודאה דהא שלו חוזר וטען ראובן המערער חזרתי ולקחתי ממך לאחר הודאה כי החזיק בשדה אח"כ ג"כ ג"ש ולפירוש רשב"ם ב"ב דף ל"ט ע"ב גבי צריך למחות בכל ג"ש דעתו דלא כי"מ שפירש דלכך צריך למחות כל ג"ש דלא יטעון אחר המחאה חזרתי ולקחתי ממך דזה אינו דכיון דמעיקרא לא בא לידו בתורת מכירה שוב אינו נאמן אחר כך לומר החזקתי בה בתורת מכירה. ולפ"ז אף כאן דהא החזיק בה קודם שעשה סי' לאחר ואם כן הרי הודה אחר כך דלא נחית ביה כדין א"כ תו לא מצי למטעון אחר כך בתורת מכירה בא לידי כיון דמתחילה קודם שעשהו סימן נחית ביה שלא כדין. ולכך קמ"ל ר"י הואיל וכל שדה באמת הוא שלו כמאז: (מכאן חסר חסר בעו"ה עד סימן קמ"ט ס"ק ח' וגם בסימן ק"נ חסר איזה שעיפים וכמה מילי מעליותא היה נאמרים בו וחבל על דאבדן)