אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ז, ב׳

אפוטרופסין או ב"ד דזבני של יתומים בכה"ג לא אבדו זכותן שיש להם על השרה וכו' עיין סמ"ע ס"ק ה' שהאריך דהרמ"א הוציא דין זה מהריב"ש סי' רמ"ד ושם איירי שיש להם חוב ולכך לא אבדו דכן הדין בכל אדם כמש"ל בס' קי"א ע"ש אבל אם יש להם טענה בגוף קרקע ודאי איבדו זכותם ולכך נדחק הסמ"ע בלשון בכה"ג דמשמע דאיירי כעובדא דלעיל. והאמת אתו דבתשובת הריב"ש הנ"ל הוא הדבר כמ"ש הסמ"ע איברא י"ל דכוונת הרמ"א בפנים אחרת והוא דאם ראובן גזל שדה משמעון ויש לשמעון שדה א' בצדה ומת שמעון ואפטרופסים וב"ד זבנו הך שדה לאחר ועשו הך שדה הגזולה סימן לאחר שהיא של ראובן מ"מ לא אבדו היתומים זכותם כי אין הודאת ב"ד או אפטרופסים שלהם מחייבת אותם להפסיד שלהם. ולתקוני שדרם כו' ולא איבדו זכותם שלהם פירש זכותן של יתומים. או יש לפרש דלפי מה דאמרינן ה"מ לאחר אבל לעצמו לא דאי לאו דעבדי הכי לאו הוי מזבן ליה והתו' גרסו זבין ליה ע"ש ולפ"ז באפטרופוס שמכר שדה יתומים לגזלן שגזל ממנו שדה במיצר יתומים וכתב בשטר דהוא במיצר שדה השייך לגזלן לא אבד האפטרופס בזה שעשהו סימן לגזלן חזקתו דכמו דבשלו דאמרינן אי לאו דעבדי הכי לא הוה זבין ליה וה"ה בשל יתומים דלא הוה זבין ואפטרופס עשה כל צד היותר טוב מה שהוא לטובת יתומים. וטובא קמ"ל הרמ"א בזה דאף דלא מכר משלו רק משל יתומים מ"מ אמרינן כן וקצת יש ראיה לזה מדברי הריב"ש בתשובה סי' רנ"ב דגבאי שהודה יכול לומר אלו לא הודיתי לא היה פורע לי מה שהוא חייב מחונ המגיע לו והוי כמו זבין לעצמו וא"כ מ"ש גבאי ומ"ש אפטרופס כן י"ל בפירוש דברי הרמ"א ולא יצאו דבריו אלו כלל מהריב"ש תשובת רמ"ד והמרשים טעה. ובאמת בד"מ לא הביא תשובת ריב"ש סי' רמ"ד כלל לכן נראה דמדמתי עצמו כתב כן רמ"א וכיון לא' משני פנים שכתבתי ודוק: