אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, ח׳

ודין לוקח וב"ח שגבה קרקע כדין יורש הרמ"א כתב במתק לשונו שגבה קרקע דכבר ירד הב"ח ומוחזק באותו קרקע אבל אם לא גבה ואינו מוחזק בקרקע רק בא לגבות מקרקע שהיה מוחזק בו הלוה ואינו ידוע אם הלוה קנהו או לא לא טענינן לב"ח לומר שהלוה קנהו ויגבה חובו דטוענין ליורש וללוקח להחזיק אבל זה ב"ח שבא להוציא דקי"ל ב"ח מכאן ולהבא גובה לא טענינן ליה. ובהכי ניחא דברי תשובת הרא"ש דכתב בסוף כלל צ"ח דב"ח ויורש חד דינא משום דשם כבר היה הב"ח מוחזק בנכסים משא"כ בכלל צ"ט סימן ז' דלא היה הב"ח מוחזק בנכסים רק בא לגבות מנכסים שהיה מוחזק בהן הלוה שלו בזו פסק הרא"ש להדיא דלא טענינן לב"ח דה"ל להוציא וב"ח מכאן ולהבא גובה ופשוט. וכ"כ המ"ב בסוף ספרו בחדושי טור ע"ש. ומתשובת מהרש"ל סימן א' משמע דאפילו בכה"ג שלא החזיק בהן הב"ח מ"מ טוענין לו כמו דטענינן ללוקח צ"ע כי בתשובת הרא"ש מבואר ההיפוך ואולי לרווחא דמילתא כתב מהרש"ל דאף דנימא דטוענין מ"מ בנדון שלו לא טענינן ולא נחית לדייק שם הדין על בוריה ולשון הרמ"א עיקר בדיוק היטב: