הביא עדים תחזור לו השדה וכו' ועיין סמ"ע וש"ך במ"ש בטור דצריך המערער לישבע דשבועה זו למה ועיין ש"ך דהשבועה מספק ולא ידעתי מה ספק יש כאן הא עדים שהיא שלו והמחזיק לא טען שלקחה ולכן נראה ברור אפילו לדעת הטור על הקרקע א"צ שבועה דאין כאן נוטל דהא קרקע בחזקת שלו רק נראה דאם יהיה זה מחוייב לשלם כל פירות יש לזה ספק הואיל ולא תבעת זה זמן רב מסתמא מכר הקרקע לאחר והיום או מחר יבוא זה הלוקח ואצטרך לשלם לו הפירות שנית כדלעיל סימן קמ"ה סעיף ז' במשכיר. ואהיה נפסד ובשבועת ספק בזה אפשר דעת הטור להשביעו דהא הוא נוטל הפירות מיד המחזיק ורגלים לדבר לטענת ספק בזה הואיל והניחו לאכול מבלי תביעה ולכך צריך לישבע. דאמרינן איך הנחת קרקע אולי יטעון הוא לקחה ממך א"ו דמכרו לאחר בשטר ולכך לא חשש הוא ולא הלוקח למחות כנ"ל בסעיף ו' וא"כ יש כאן חשש פסידא למחזיק ולכך ישבע וזהו נ"ל ברור דלא נתכוון הטור אלא לפירות ולא לגוף הקרקע ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.