אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, כ״ו

שהוא מזויף כתב הש"ך בס"ק כ"ו דגם הרי"ף מודה לדינא דבכה"ג מהני רק דפירשו אמנה משום דקשיא ליה שרחוק במציאות לקיים שטר מזויף אבל באמת מ"ש אמנה ומ"ש מזויף וכו' עכ"ל ושותא דמרן לא ידענא דהא הרי"ף כתב להדיא וקא מפרשי רבנן כו' כגון שער אמנה כו' אבל שטרא דזייפיה בציורה אפילו רבה מודה דחספא בעלמא הוא ולא אמרינן ביה מה לו לשקר עכ"ל ואם כדברי הש"ך מה צורך לרבה ומה אמרינן ביה מה לו לשקר הא אי אפשר לקיימו ופשיטא דאם יבא איש בשטר והלה טוען מזויף ואינו יכול לקיימו דאינו מועיל השטר וכל דין קיום לכך הוא לברר הזיוף ולכן דבריו בלתי מובנים אמנם יש לדקדק קצת לדברי הרי"ף דטוען אמנה למה שטר חספא בעלמא הא באמת לדבריו נעשה מכירה בשטר א"כ לא היה אמנה כי נגמר הדבר מכירה בשטר בשלמא בזוזי שפיר י"ל דהא מודה דעל שטר זה לא הלוהו כלל רק על שטר אחר אבל זה השטר נשאר אמנה מתחילה ועד סוף ומה טיבו של הלואה בשטר אחר להך שטרא. אבל בקרקע כיון דנזכר בשטר שמכר לו שדה פלוני ואמת כי מתחילה היה אמנה בלי רצון ללוקחו אבל כיון דלבסוף לקחה א"כ הרי הוכשר השטר ובאמת קנאו ואין זה אלא שטר מוקדם דנכתב בניסן ובאמת קנאהו אח"כ זמן מה בתשרי והא הרי"ף ס"ל דמוקדם כשר לב"ח רק לא גובה משעבדי וא"כ הרי השטר כשר ולולי אחריות כותבים אפילו עשרה שטרות על שדה אחת ועוד הא אנו אין מאמינים לו דהיה לו שטר אחר וא"כ כיון דטוען דאותו שדה הנזכר בשטר קנאו אין זה רק שטר מוקדם ולמה הוא חספא בעלמא. וצ"ל כמש"ל בסי' מ"ג דבשטר ממכר ומתנה המוקדמים לכ"ע אפילו לב"ח פסולי' דהא יש כאן חשש קלקול לגבי ב"ח דכתב למכור השדה בניסן ולא מכר ובאייר מכרה לאחר וכשיתן השטר הזה ללוקח שלקחה באמת ממנו בתשרי יגבה ויטרוף השדה מיד הלוקח באייר באמרו קנייני קדמה לשלך מניסן וא"כ דיש חשש בגוף המכירה לכ"ע פסול לגבות מב"ח כמו בשטרי הלואה לגבי משעבדי ולכך הוי חספא בעלמא דפסול לגמרי לכ"ע ודוק: