אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, כ״ג

נאמן במגו דאי בעי אמר מינך זבינתא הרמב"ן בחדושיו וביותר במלחמותיו כתב כי יש לו מגו בדליכא עדים שהחזיק ששה שנים אבל בדאיכא עדים ל"ל מינך זבנתיה דהא אכל ביה מקדם שזבנה הך ולומר בתחילה לפירות ירדתי ואח"כ זבינתא ממך א"נ אא"כ יש לו מגו אבל במקום שאין לו מגו א"נ וכאן לית ליה מגו כלל. ואפשר וקרוב לודאי דהתו' וסייעתם אינם חולקים בדין זה דהא נקטו התוספות בלשונם אפילו לא מייתי סהדי רק דאכל ג' שנים יהא נאמן במגו ולא הקשו בפשיטות באכל שית דאמרינן בגמרא דלית ליה חזקה אמאי יהא נאמן במגו א"ו בכה"ג מודה התוספות לרמב"ן דלית להו מגו רק קושיתם אי לא מייתי סהדי כלל רק על ג"ש יהא נאמן במגו. ולמה הצריך הגמרא להביא עדים על אכילת ז' שנים. דדעת התוס' דלא כי"מ של רשב"ם רק כרשב"ם דצריך עדים על אכילת ז' שנים. וכן דייק המהרש"א דקושית התוספות בשם ריב"ם אינו על הגמרא דלמה בשית שנין אין לו חזקה דבזה י"ל כרמב"ן או כסברת הי"מ שאכתוב מקמן אך קושיתם למה צריך עדים על ז' שנים בהוחזק ג"ש בעדים יהא נאמן באמירתו על ז' שנין ולכך כתב מהרש"א דקושית התוספות לפירוש רשב"ם דלפירוש הי"מ באמת בישנן עדים על ג"ש נאמן באמירתו על ז' שנין ופשוט. והרב הש"ך בס"ק כ"א כתב דמהרש"א לא כיון האמת דקושית התוס' קאי גם לפירוש הי"מ ודבריו תמוהים דהא לשיטת הי"מ דפירשו דיש לו רק עדים על ג"ש רק אנן מהימנינן ליה על ז' שני' הא צריכין אנו לפרש איך אומרים וה"מ שבע אבל שש לא עכ"פ יהא נאמן במגו דקדם קנייתו לקניינו ואי ס"ל תי' התוספת א"כ איך נאמן על שבע. ועכצ"ל דס"ל להי"מ בשש הוי מגו במקו' חזקה דאנן סהדי במיחה בתוך ג"ש דמזהר בשטרא וא"כ כיון דאין לך מחאה גדולה משטר ה"ל להזהר והוי מגו במקום חזקה וזה פשוט. ולפי זה יאמר נא הש"ך מאי קשיא ליה לריב"ם לשיטתם ויפה כתב מהרש"א דאם טוען אכלתי שבע הא נאמן באמת ואם טוען שש הוי מגו במקום חזקה לשיטתם ודברי מהרש"א נכונים: