אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, כ״א

ויש לו עדים שדר בו המוכר יום א' עיין סמ"ע שכ' שא"צ דהא המערער מודה שדר בו דהא לקחה הימנו אלא שמעשה היה כך הי'. ועיין ש"ך ס"ק ח"י שכ' דליתא בגמרא שהיה מעשה כך. ובאמת כוונת הסמ"ע כך דע"כ זה שבא על המחזיק מה בעית בהאי שדה ע"כ דלא בא בשטרו דא"כ הא כתב הטור וכן הש"ע בסעיף כ"א דאם נודע למחזיק שהמערער בא בשטרו א"צ שבע שנים דיש לו מגו ממך לקחתי וא"כ יש להבין באיזה טענה בא עד שהמחזיק נזקק להשיב לו ולא השיבו מי את שאשיב לך ומה איכפת לך בקרקע זו וא"כ ישיב לכל אדם ענינו ועכצ"ל דגם למערער היה חזקת אבות רק האמת דמוכר של המחזיק לקחו מאבותיו והוא המערער בא בשטרו שלקחו אח"כ מיד המוכר ולכך מתחילה בא בעידי אבות וכשהשיב לו שלקחו מהמוכר בא בשטר קנינו וא"כ שזה מתחילה בא בעדי אבות וזהו השיבו דלקחו מהמוכר ע"כ הוצרך להביא עדים שדר בו יום אחד דאל"כ מה יועיל חזקתו ובמגו דממך לקחתי אינו נאמן על דר בו חד יומא כמ"ש הטור והרז"ה ורמב"ן ועיין לעיל סעיף י"ד וכמ"ש הש"ך ומש"ל בזה. ואם המערער מודה דדר בו המוכר יום אחד הרי יש למערער מגו דלא דר בו המוכר וכשאומר שדר רק לקחה הימנו נאמן וא"צ שטר ולמה הצריך דוקא שטר ומגו להוציא לא הוה דכיון דגם הוא יש לו חזקת אבות כמש"ל וא"ש ודוק: