אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, ט״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הביא זה המחזיק עדים שפלוני שמכר לו דר בו אפילו יום אחד וכו' זהו דעת הטור דעל דירת יום אחד לא מהני מגו מלוקח וע"ז צריך עדים והש"ך בס"ק י"א האריך דרבים חולקים ומסתברא כוותיה דיש לו מגו ונאמן אפילו בלי עדים ע"ש ואני מודה לו בזה במגו דלא היה שלך מעולם אבל כשיש עדים למערער שהיה שלו רק דיש לו מגו דזבנתי ממך בזו נראה אף התוס' מודה דאין נאמן דהא ה"ל מגו דהעזה ואע"ג דבכמה דוכתי במילתא דממון אמרינן מגו דהעזה מ"מ כיון דבלא"ה מגו קלושה כמ"ש בעל המאור והרמב"ן ע"ש שהאריכו א"כ די שנימא אותו מגו במקום דליכא מגו דהעזה אבל מגו דהעזה ל"א ובהך ארווח לן דברי התוס' דכתבו על דברי רשב"ם דכתב דאם החזיק ג' שנים וטוען מפלניה זבינתא דזבנא ממך קמאי דנאמן במגו דאי בעי אמר ממך לקחתי א"נ אם יש לו עדים שדר בו יום אחד וכתבו התוס' כדבריו כן הוא כשיש למערער עדים שקרקע שלו הוא אבל באין לו עדים אי טען קמי דידי זבינא או דר בו יום אחד הוי נאמן במגו דאין שלך אפילו בלא אחזיק ג"ש וכו' עכ"ל וקשה א"כ למה כתבו בדברי רשב"ם כן הוא בישנו עדים למערער שהוא שלו דהא עדיין קשה למה מצריך עדים על דירת המוכר יום אחד ולא מהימן במגו דמינך זבנתי כמו דנאמן באומר קמי דידי. דהא התוס' לא ס"ל כסברת הרז"ה והרמב"ן דהא בדליכא עדים דיש לו מגו דלא שלך הוא כתבו דנאמן על דירת המוכר יום אחד. והמהרש"א עמד בזה וכתב באמת לאו דוקא עדים ה"ה באמירתו וזהו דחוק למאד כנראה מדברי התוס' לכן ברור דס"ל לתוס' בשלמא קמי דידי זבינתא שפיר י"ל מגו דאני זבינתה ממך דמ"ש דמעיד בזה או בזה. משא"כ לומר דדר ביה יום אחד במגו דזבנתי ממך ה"ל מגו דהעזה ולכך אינו נאמן כי אם ביש לו עדים על דירת מוכר. משא"כ באין למערעד עדים כלל שהיה שלו ויש כאן מגו דלא היה שלך מעולם א"כ בזו שפיר נאמן על דירת מוכר במגו דאינו יודע שהיה שלך ואין כאן העזה כלל ופשוט וברור בתוס' ומיניה אין לזוז כמ"ש דבלא"ה הרז"ה והרמב"ן כולם ס"ל דלית ליה מגו בזה. ובזה מובן דפסק הטור דעל דירת יום אחד לא מהני מגו נגד דעת התוס' מה שאין דרך הטור ובפרט במקום דאין הרא"ש חולק. דלפמ"ש הך מגו דמינך זבינתא אין כאן מגו אפילו לדעת התוס' רק הך מגו ס"ל לתוס' דלא היה שלך מעולם ובזו חולק הרא"ש וס"ל דליתא להך מגו דמתיירא דיביא עדים שהיה שלו וניחא ליה למטען טענה דלא יפול בה הכחשה כל כך. וא"כ אין כאן מקום לדברי התוס' ולכך פסק הטור דלא כדעת התוס' וס"ל דבעי דוקא עדים על דירת יום אחד. והב"ח כתב דבטוען לא היה שלך מעולם הוי העזה ולא הבנתי דהא יכול לטעון איני יודע דהיה שלך ומה העזה יש כאן. אך לפ"ז דיש לחלק במגו דלא היה שלך מעולם נאמן ובמגו דממך לקחתי אינו נאמן אף דיש לו שני חזקה יש להקשות במה דפרכינן בגמרא דכתובות ולתני באמר שדה זו שלך היה ולקחתי וכו' ומשני דסיפא אם יש עדים לא מתוקמת דבממ"נ אם יש לו חזקה למה לא ואם לאו פשיטא. וקשה לתני בכה"ג באומר שדה זו שלך היא ולקחתי מפלוני דדר בו יום א' דנאמן דהפה שאסר וכו' אבל אם יש עדים אף דיש לו חזקה מ"מ מגו זו גרוע ואיט נאמן וצ"ע:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.