ויש אומרים דדוקא בשעת חירום וכו' נראה דמיירי דידוע היה דהמוכר היה במרחקים ולכך אם אינו שעת חירום אמרינן שלח שליח ודכוותיה מה שאין כן בשעת חירום אין שיירות מצויות משא"כ כשלא נודע כלל דהיה במרחקים מה נ"מ בשעת חירום הוא אומר עמך הייתי במדינה אחת ומה מזי' שעת חירום למדינה אחת וזה מבואר בפסקי הרא"ש ע"ש. ובהכי ניחא מ"ש הטור בשם הרמ"ה דכתב שלא בשעת החירום אע"ג דאמר זבינתי ממך ביום פלוני אין צריך להביא ראיה במגו דהיה אומר ביומא אחריני הוי בהדיך וכו' והקשה הפרישה מהמגו הוא זה אם יאמר ביום אחריני יהיה צריך לברר על אותו יום ולעולם לא ינצל מבירור ועיין שם דדחק ולפמ"ש ניחא דכל זה מיירי דידוע דהיה המוכר בארץ מרחק דזולת זה פשיטא שאין בדברי המערער כלום כמה שכתב הרא"ש ומ"מ שלא בשעת החירום אף דמייחד הזמן ובאותו זמן ידוע דהמערער היה חוץ למדינה אין צריך להביא ראייה דיש למחזיק מגו דטען דמכרה ביומא אחריני דהיינו מקדם מימים ימימה טרם שהלך המערער למרחקים דכי לעולם היה במרחקים ואז לכ"ע לא היה צריך ראיה. ולכך נאמן לומר אף בזמן הזה דאתה במרחקי' עמך הייתי וקניתי ממך כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ"ח משא"כ כשאין שיירות מצויות והוא המערער היה בזמן שאומר שלקחה במרחקים אינו נאמן לומר עמך הייתי בו ביום במגו דהיה אומר מקדם קנהו ממנו דהוי כמגו במקום חזקה דבשעת חירום אין שיירות מצויות וחזקה דלא היה אצלו ולכך צריך לברר דבריו וא"ש ופשוט ונכון:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.