ויש מי שאומר דוקא כשמזכיר היום וכו' דעת הסמ"ע בס"ק כ"ד דבעל דיעה זו לא ס"ל כפי' הרי"ף ורמב"ם בגמ בשכוני גואי הייתי דפי' דבזמן שאמר שקנאה היה במרחקים וכו' רק כפי' הרשב"ם והרא"ש ולפי דברי הש"ע דמביא לאחר דיעה זו וי"א דוקא בשעת חירום מוכ' דדיעה זו מפרש בגמ' כפי' הרי"ף דאי היה מפרש כפי' רשב"ם פשיטא דאין צריך להביא ראיה רק בשעת החירום דמהיכי תיתי נימא דיביא ראיה אם לא נמצא לו ראיה בגמ' וכי נימא כן מסבר' הא כמה דחקו הרמב"ן והרא"ש בפירוש הרי"ף מה דמפרש ליה בגמרא למה יהיה המחזיק צריך להביא ראיה ומכ"ש כשאין ראיה לו מגמ' דשכוני גואי פירושו כפי' הרשב"ם פשיטא דאין צריך להביא ראיה רק בשעת חירום וא"כ מה ויש אומרים דכתב המחבר הלא אף דיעה זו דס"ל דמייחד לו יום מכל מקום בעי שעת חירום אלא ברור דבעל דיעה זו מפרש בגמרא כפירוש הרי"ף רק ס"ל דאף עובדא דגמרא לא מיירי רק בכה"ג דמייחד לו יום ולכך אמרינן ליה ברר אכילתך אבל אם לא מייחד יום לא. אבל לעולם דלא מיירי בשעת חירום כלל וזה ברור ונכון ודלא כסמ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.