אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, י״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ומכרה בפרסום מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח כ' הסמ"ע ס"ק כ"ג מלשון הגה וסדרה משמע דאפילו לא החזיק בה הלוקח ג"ש עכ"ל והיינו דמ"מ האשה החזיקה ג"ש רק דמסתמא אין לאשה חזקה אבל זה ששמע שמכרה ולא מיחה ראיה לדבר שחזקתה חזקה ומה לי החזיק הלוקח ג"כ או לא סוף כל סוף החזקה בא מכח האשה. אבל אם גם אשה לא החזיקה בה ג"ש בזו לא נימא הואיל ושתק הרי היא של אשה כי חשבה לחוכ' ואטלול' כיון דלא החזיקה כלל ואין אדם מוכר דבר שאין שלו והא קי"ל מוכר שדהו בשטר ודאי אית ליה קלא ומ"מ בעינן החזיק האב שנה והבן שנה והלוקח שנה ולא נימא בשנה א' בלוקח סגי דכיון דקלא אית ליה לא ה"ל להניחו למוכרו בפרסום ואף דיש לחלק בין פרסום לפרסום כנראה מתשובת הרשב"א דהיה הכרזה בבה"כ מ"מ דין זו אין לו שרש בגמרא רק הרשב"א אמרה מסברא ואין לנו אלא כפי שאמרה שהיה מחזק' בשנים רבים אבל בלית שני חזקה לא אמרה הרשב"א מעולם וברור:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.