נשתמש בו יום אחד וכיון שאכלה הוא ג"ש נראה דהך יום אחד מצטרף לבהדי ג"ש כמו אכלו שנה אב ושנתיים בנו רק דמיירי דאין לו ראיה דהוא יורשו ולכך צריך ג"ש מלבד אכילת אביו דיש לו מגו דלקחה הוא אבל בידוע שהוא יורש אכילת יום של אביו מצטרף לג"ש ופשוט וכ"כ מהרא"ש סימן מ"א ע"ש. אבל בהיפוך אם אכל אב ג"ש והוא יום אחד מ"מ צריך ראיה שהוא יורש דמה מיגו יש לו הא אין לו אכילה רק יום אחד ודלא כב"ח דכתב באוכל יום אחד א"צ ראיה לירושה וזהו ליתא דוקא באכל ג"ש הוא דא"צ ראיה דיש לו מיגו דהוא לקחה אבל לא באכלה יום אחד מה מיגו יש לו וכך כתב מהר"א ששון ועיין בתשובת הרא"ש כלל צ"ט דתחילה עלה בדעתו דצריך היורש עכ"פ לומר אבי אמר לי שלקחה ממך אבל נראה דלבסוף חזר הרא"ש מכל כמו שמביא ראיה מלקח חצר ובה זיזין וכו' הרי זה בחזקתו ולכן לא הביאו הרא"ש כלל:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.