אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ה, א׳

שאין העד מדקדק בזה עיין ש"ך ס"ק א' דבין חיטין וקטניות לא טעו והוי הכחשה וכ"כ התוס' להדיא ורא"ש והטור ומי יחלוק עליהם בסברא. אלא שיש לי ספק ודאי אם שני עדים כל אחד מעיד על אכילת ג"ש בזו שפיר י"ל בין חיטין לשעורים טעו אבל אם כת אחד מעיד על שנה אחת דקי"ל דמצטרפין לשארי עדים המעידים על ב"ש בזו י"ל דאף אם אחד מעיד על חיטין ואחד על שעורים יש כאן עדות מוכחשת דהתו' כתבו בדף נ"ו ד"ה אלא וכו' דלכך לא דייקי דאין נ"מ לענין תשלום ממון דבכל ענין שיאכלנה הוי חזקה. וא"כ הם שראו שאכל שנה אחד א"כ מחויב לשלם הפירות לבעל קרקע דכי ידעו הם שיהיה עוד עדות אחרות על שנים שאח"כ להחזיקו בקרקע. וא"כ כיון דע"פ מחויב המחזיק לשלם ה"ל למידק בין חיטין לשעורים דיש הבדל רב בתשלומיו. ובכת אחת על כל ג"ש נמי לא קשיא דעכ"פ בשנה ראשונה לאכילתו ה"ל למידק דכי ידעי הם דעוד יחזיק אח"כ ב"ש ויהיה פטור מלשלם הפירות די"ל דבאמת אז דקו רק אח"כ כאשר ראו שאוכל ג"ש ולא נ"מ עוד בין חיטים לשעורים לא שמו עוד על לב לזכור וטעו אבל כשמעידים רק על שנה אחת. יש כאן מקום ספק כנ"ל. ואמת דהתו' הקשו כן מן מנה שחור ומנה לבן והיינו רב יהודא הוא דאמר אחד אומר אכלה חיטין ואחד שעורים ורבא ס"ל אליבא דרב יהודא בפרק ז"ב דאם הוכחשו במנה לבן ושחור עדותן בטלה ולכך הוצרכו התוס' לחלק בין מה שהעדים צריכין לדקדק כמה יפרעו ובין דבר שאין צריכין לדקדק. אבל לפי דקי"ל כנהרדעי דאף במכחישין בין מנה שחור ללבן עדותן מתקיימת. א"כ א"צ לחילוק זה דהא התם נ"מ בפרעון ומ"מ לא מדקדקים וא"כ ה"ה בין חיטין ושעורים מיהו מהגה"ת הרא"ש דמביא הך תירוץ דתוספת וחילוק בין פרעון לאינו פרעון ש"מ דס"ל דאף לדידן שייך הך תירוץ ולהלכתא נאמר. וצריך לומר דלפמ"ש הטור לעיל בסימן ל' דאף במנה שחור ומנה לבן בעינן תבעו שניהם ש"מ דצריך שלא יכחישן וע"כ דגם בזו דייקי וצ"ע: