אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ד, ב׳

והוא שלקח בשטר יש לי מקום ספק לפי מ"ש הטור בהחזיק בפני לוקח אפילו כשלקח שדה זו בכלל שארי שדות הזכיר שדה זו מ"מ אין לו קול דהואיל ומכרו בצירוף שארי שדות. אם הדין בהיפוך נמי כשלקח הוא מהבן כל שדות ושדה זו נמי והזכירו בפי' ואכלו שנה שלישית אם יהיה חזקה דיכול המערער לומר הואיל ואין לו קול לא ידעתי שאתה לקחת שדה זו ולא חשתי למחות כיון דלא אכלת רק שנה א'. ונראה לענ"ד דזה מוכח ומבורר מהך דיעות דלקמן בסעיף ד' באכלה בפני לוקח אי בעינן דוקא לוקח בשטר או אף שלא בשטר דלמ"ד דבעי דוקא שטר הוא דהויא מחאה כבר הקשו התוס' והרמב"ן דה"ל לשנויי על הך דקתני בברייתא בפני לוקח הוי חזקה דמיירי בלוקח בעדים ותי' הרמב"ן דהנך תרי ברייתות מתני גבי הדדי וקשה א"כ עדיין מדשני במוכר שדותיו סתם עדיין לא קאי כברייתא דרישא דאכל הלוקח שנה דודאי בלוקח סתם הלא מעולם לא שמע שלקח שדה זו ומהיכי תיתי ימחה ועכצ"ל דהפי' במוכר שדותיו סתם פי' כמ"ש המפרשים והטור דהזכיר לו השדה רק הואיל ומכרן בצירוף שארי שדות לית להו קלא ובעל סברא זו ס"ל להיפוך דעל המערער יותר יש לחקור מהמחזיק כמ"ש התוס' להדיא בשמעתיה דג' ארצות לחזקה דהמערער חוקר ודורש לדעת מי מחזיק בשלו אפילו במדינה רחוקה בשעת חירום משא"כ המחזיק אינו חוקר לדעת אם מוחה לו בעל קרקע. ולכך בגליל לא הוי מחאה ע"ש וכ"כ הרא"ש כמש"ל וא"כ א"ש דאם החזיק הלוקח השדה אף דלקח בצירוף שארי שדות נמי מ"מ הואיל ופרט זה השדה אם היה המערער חוקר היה נתוודע לו דקנאה וה"ל למחות משא"כ הלוקח שדה בצירוף מיד המערער אין לו קול ברור הואיל והם בצירוף ואין המחזיק חוקר כלל לדעת אם מכר או מוחה דמהיכי תיתי ימכרו או ימחה כיון דנודע לו דלקחו כדין וכדת וא"ש. א"כ הנך תרי ברייתות בחדא גווני מיתני. ובהכי א"ש מה שתמהו כל המפורשים על הטור דפסק דלא כרשב"ם כי אם כי"מ דאף דפרט לו השדה מ"מ הואיל ומכרן בצירוף לית להו קלא דמנ"ל דבדברי הרא"ש סתמא נאמר וע"ש בב"ח ודרישה מה שדחקו עצמן בלישנא דרא"ש ואין דיוק זה מספיק לפסוק דין גדול כזה. אבל לפמ"ש ניחא דכיון דטור והרא"ש ס"ל כהך דיעות דאף המחזיק בפני לוקח בעי שטרא ואזלו לשיטתן כמ"ש דס"ל כדעת התוס' דיותר יש על המערער לחקור מעל המחזיק וקשיא ליה קושית התוס' ורמב"ן דס"ל כתי' הרמב"ן דברייתות בהדדי קתני וקשה הא אף למסקנא לא מיירי בחדא גווני ועכצ"ל כהנ"ל דמיירי דפרט לו השדה ויש לחלק כמ"ש. אמנם הרשב"ם דס"ל דלא פרט השדה ס"ל כדעת רבינו יונה ורמב"ן ורשב"א דבהחזיק בפרי לוקח לא בעי שטר וא"כ לא אמרינן דברייתות בחדא גוונא מיירי דהא ברייתא שניה איירי בלי שטר כלל וא"כ אין כאן הכרח לומר הך סברא בפורט השדה דלית ליה קלא הואיל וצרפו לשארי מכירות. ולכך ס"ל לרשב"ם דדוקא במוכר סתם ל"ל קלא. דמלבד דהוא נגד סברא דאם מוכר בעדים לחוד אית ליה קלא. מהיכי תיתי במוכר בשטר ומפרש השדה לא יהיה לו קול הואיל וכללן עם שארי שדות דל שטר מ"מ בעדים לחוד הא יש לו קול אף גם דאין לנו ראיה ומהכ"ת לומר כן והב"ח כתב דאף לדיעה זו אמרינן כן ולענ"ד לבבי לא ידמה כן דמהכ"ת לומר כן כיון דאין לנו הכרח וכמ"ש רשב"ם דסתמא דלישנא דגמרא לא משמע כן וא"ש דברי הטור. והדרן לדין הנ"ל דלכל הדיעות בהך דהחזיק הלוקח אפילו לקח בצירוף שארי שדות והואיל הזכיר זה השדה הוי קול ויש לו חזקה דאפילו לדיעה בתרייתא דעל המערער אין מוטל כ"כ חקירה כמו על המחזיק מ"מ מהכ"ת לומר סברא זו דבכה"ג לית להו קלא וברור: