אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ג, ב׳

ואם היה בתחילתן במקום שיכול למחות והלך למקום שא"י למחות לא הוי חזקה וכו' דברים הללו הם אמורים בנ"י שכ' על הך דינא בשוקי בראי הייתי שנזכר במחבר מהכא משמע וכו' והב"י הביאו וכ' דזה ליתא אלא למפורשים לא היה לי פנאי למחות ע"כ והד"מ כ' דמסבר' אמרי' כן לכ"ע דדעתו הי' לשוב ואח"כ נתעכב דלא שב וכ"כ הב"ח והדרישה ואני איני מבין אם הדבר תלוי בסברא לא ה"ל להנ"י לומר דיליף מהך דשכונ' בראי וכ' דמהכא משמ' וכן הרמ"א מזה יש ללמוד ובאמ' אם בסבר' יש לדחות דלא ה"ל להכניס עצמו בספק הזה דכיין דרוא' דהולך למקום רחוק וה"ל למחות דמה טורח יש בזה למחות בפני ב' וקצת מורה כן לשון הגמרא כתובת דף י"ז ע"ב דפריך ולוקמי כגון שאכל ב' בפניו ואחד שלא בפניו וכגון שברח וכו' ולא קאמר פשוט כגון דבשנה ג' הלך לגליל מיהודא דלא הוי חזקה וקמ"ל אעפ"י דבשני שנים ראשונים היה בפניו א"ו דבזה באמת הוי חזקה ולכך הצריך הנ"י ראיה ולכך כ' הב"י דאין כאן ראי' כלל דזה לא ידע מעולם דהחזיק שהיה לו למחות דהא אמרינן כל תלתין יומין טריד בשוקי ולא ידעו כלל דהחזיק זה בשלו ואם כן אין כאן מקום ראיה לנ"י כלל והדרישה תי' דהואיל דיליף מזה דא"צ להיות במקום שיוכל למחות רק בסוף ג"ש אם כן ש"מ דהכל תלוי בסוף שנת ג' וא"כ זה שהיה אז במקום שלא יוכל למחות לא אבדה זכותו. ואין זה תלוי בזה דבשלמא כשהיה בסוף ג"ש במקום שיכול למחות אם כן כששמע שזה מחזיק בשלו ג"ש למה לא מיחה אבל בשביל זה נוכל לומר בהיפוך ג"כ הואיל ויודע שזה מחזיק בשלו ב"ש והוא הולך למקום שלא יכול למחות לא ה"ל לסמוך אחזרתו כי אם תיכף למחות וכמש"ל מיהו זה הייתי אומר דס"ל להנ"י דהך יומא דשוקי לא היה בכל שנה דהא עיקר טרדא דיומא דשוקי הוא הואיל והוא לעתים רחוקים כמ"ש הסמ"ע ואלו הוא כל שנה שלשים יום אין זה לעתים רחוקים אלא דבשני שנים ראשוני' היה ז' יום פה בלי יומא שוקא רק בשנה שלישית היה בל' יום יומא דשוקא וטריד ולכך לא ידע אם גם בשנה השלישית החזיק ולכך לא הפסיד חזקתו וא"כ שפיר הוכיח הנ"י דאם היה בב' שנים הראשונים במקום דיכול למחות כמו שזה שהיה בשנים הראשונים תלתין יומא בלי טרדא מ"מ הואיל בשנה ג' היה בשוקי בראי וגם ל' יום היה טרוד וה"ל כמו שוקי בראי אין להמחזיק חזקה וא"ש רק דמלבד דזה דוחק בנ"י דמנלן זה אף גם דהוכחה ראשונה דכתב דמוכח דאף דהיה ב' שנים במקום דא"י למחות הואיל וסוף שנת ג' היה במקום דיכול למחות הוי חזקה ג"כ לא ידעתי מנלן דהא בהך עובדא היה כל שתא ל' יום במקומו וא"כ לולי הטענה דהיה טרוד ביום השוק הא היה כל שנה במקום שיכול למחות והדרישה כ' דמכל מקום מוכח דהא לא היה בכל שנה רק ל' יום ולא הבנתי דבריו וכי ס"ד דיהיה כל ג"ש קשור אתו עד שלא יהיה זז ידו מתוך ידו פשיטא דאם בסוף כל שנה ושנה היה פה ושמע וידע דהחזיק בשלו כל השנה היינו דהיה כל ג"ש במקום דיכול למחות דהא יכול למחות כל שנה ושנה. ועוד קשי' ליה בדברי הנ"י דכתב והא וכו' דכל שתא אתית ל' יום דבשלמא בשנים ראשונים היית לו יכול לומר סבור הייתי לבא בשנה ג' ולמחות אבל השתא דגם בשנה ג' באת אמאי לא מחית ע"כ דמה ביקש בזה ואם כוונתו לומר דלמה טרח זה להביא עדים על כל שנה דבא בו ל' יום ולא היה סגי בביאתו בשנה אחת ולכך תירץ דאינו מועיל הביאה בשנתיי' רק בשנה הג' עדיין לא מיושב דלא הוי ליה להביא עדים רק דהיה בא בשנה ג' והעדים על שנים ראשונים המה לחנם וכע"ש הדרישה וע"כ דבאמת היה מיותר ולאפשויי סהדי קאתא אם כן הדרא קושי' לדוכתי מה ביקש הנ"י בזה. ולכן נראה דס"ל ודאי אם היה ב"ש במקום דא"י למחות דייקא דהיינו דשמע החזקה כמ"ש התו' והרא"ש וכן הנ"י גופי' בשמעתי' היה ביהודא ע"ש רק לא היה יכול למחות דהוא שעת חירום בזו ס"ל לנ"י אם בשנת ג' בא למדינה דיכול למחות צריך למחות דהא ידע דזה מחזיק בשלו רק דא"י למחות וכיון דלסוף בא במקום דיכול למחות ה"ל למחות אבל אם היה ב' שנים במקום רחוק וכדומה שלא שמע החזקה כלל אף דבא בשנה שלישית למקום דשמע דהחזיק מ"מ אין כאן חזקה דאף דשמע אז שפלוני החזיק וכי שמע שהיה מחזיק כל ג"ש ומי יזכור אם זה יושב ג"ש או לא מילתא דלא רמי' וכו' ואלו אתו עדות קמן כמה מדקדקים בהן על התמדת ישיבות ג"ש כסדרן כהנ"ל בסי' ק"מ באריכות ומכ"ש דעל שמיעה בעלמא אין להחליט דיושב ג"ש ולכך לא הוה חזקה. וכן מורים דברי ר"ח הובאו בפירושי רמב"ן בפיסקא אנא בשכוני גואי דכתב דבשעת חרום צריך שיהיה כל שני חזקה עמו במדינה וכן סיי' ולפ"ז צריך להביא עדים שהיה כל ג"ש במקום קרוב דהא חזקה בפחות מג"ש לאו חזקה וכיון דמקצת ג"ש היה במקום חירום אין עולין לו והרמב"ן הסכים בעדו וכתב דיפה הורה שפירש עד שיהא עמו במדינה כל שני חזקה. ואף דיש לדחוק ולומר האי כל ג"ש אין פירושו רק לשלול דלא סגי בתחיל' הג"ש אבל באמת אם היה רק סוף ג"ש אף דלא הי' בתחילתן היינו שהיה כל ג"ש במקום קרוב דהא סוף שנה שלישית היא כוללת וסוגר לכל ג"ש הללו וכן נראה מדברי המ"מ בפט"ו מהלכות טוען הלכה) שהביא בשם רמב"ן ורשב"א דצריך לברר שהיה בסוף שנה שלישית במדינה דמשמע דבזה סגי ומ"מ פשטא דלישנא דר"ח יותר מורים דבעי כל ג"ש ולכן נר' דיש לחלק בין מקום דא"א לשמוע גם החזקה אז צריך כל ג"ש ובמקום דא"א לשמוע רק מחאה אז בסוף ג"ש סגי. וא"כ הנ"י דייק מדברי הרי"ף דפירש על שוקי בראי ולא ידענא דאת נחית לגו ביתי הרי מפרש דהיה כ"כ בארץ רחוקה עד שלא היה אפשר לשמוע החזקה ולא פירש כפשוטה דלא היה אפשר למחות וכמ"ש הרא"ש אלא דקשי' ליה לרי"ף למה ליה טורח להביא עדים שהיה כל שתא ל' יום בביתו ועירו דבשלמא על שנת ג' הוצרך להביא עדים כמ"ש הנ"י דיכול לומר סבור הייתי לבא בשנת ג' ולכך לא מחיתי אבל שנים הראשונים למה ליה עדים ולזה מפרש הרי"ף דטען דלא שמע חזקה כלל דהיה כ"כ רחוק וא"כ בזו אינו מועיל מה שהוא בשנת ג' במדינה וצריך להיות כל ג"ש כמ"ש ר"ח הנ"ל ולכך הביא עדים דהי' כל שנה ושנה ל' יום במדינה משא"כ אלו מפרש הרי"ף דהי' במקום דשמע חזקה רק דלא יכול למחות בזו ודאי בשנה ג' סגי דהיה במקום דיכול למחות וא"כ א"צ לעדים על ב' שנים ראשונים וקשי' בגמ' טורח עדים למה ודברי הרי"ף מדוקדקים וזהו דברי הנ"י ומהכא משמע דא"צ שיהיה המערער במקום שיכול למחות אלא בסוף שלש הרי דדייק שיכול למחות ולא כתב במקום דיכול לשמו' החזקה דהא בזה איירי הך עובדא כמ"ש הרי"ף דלא שמע החזקה א"ו דדוקא ביכול למחות לא בעינן ג"ש אבל החזקה צריך להיות כל ג"ש ודייק לי' שפיר מדברי הרי"ף דאלו אף במקום שיכול למחות בעי ג"ש לא היה צורך לומר דלא ידע דהחזיק רק בקיצור דא"י למחות כנ"ל ודין השני פשיטא מוכח מדבעי עדים לשנה השלישית ש"מ דעל עדי בשנים הראשוני' יכול לומר סבור הייתי לבוא בשנה ג' ולמחות אף דהרחקתי נדוד לשוקי בראי מקום דאפי' חזקה אינה נשמעת מכ"ש באינו מרחיק רק למקו' דמחאה אינו נשמעת ודברי הנ"י ברורים ומוכרחים מכל צד. איברא דאף דדין זה לחלק בין מחאה לחזקה דנאמר במקום דלא ידע מחזקה לא סגי בבואו למדינה סוף ג"ש מסתב' וכן דברי ר"ח הנ"ל מורים כמעט על זה בבירור מ"מ לבי נוקפי הואיל ולא מצאתי לחילוק זה עזר בשארי פוסקים וגם יש קצת להקשות בכתוב' גמ' הנ"ל לוקמי בכי ה"ג דהיה אוכל ב"ש כשהיה במקום דלא שמע החזקה ושנה השלישית במקום דנשמע החזקה ויכול למחות ומ"מ לא הוי חזקה וטוב' קמ"ל במשנה אם לא שנאמר דכבר שמעינן ליה ממשנה דהיה ביהודא וכו' עד שיהיה עמו במדינה דמפרש ליה ר"ח שיהיה עמו כל ג"ש במדינה ולכך צ"ע. וא"כ יפה תמה הרב ב"י על הנ"י. אמנם אף דנימא דמדברי הנ"י אין להביא ראיה היות דברים סתומים כבר כתב המ"מ בפט"ו מהלכות טוען בשם רמב"ן ורשב"א להדיא אם היה המערער עמו במדינה בתחילה ובאמצע. ובסוף הלך לו למקום רחוק לא עלתה לו חזקה וא"כ תמהני למה תלה דין זה בדברי הנ"י הלא הן דברי הרמב"ן ורשב"א וכ"כ הרמב"ן בחדושיו הנ"ל ע"ש ואין פקפוק בדין זה: