אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ג, א׳

ולא ידעתי שהיית מחזיק בביתי ומיירי שהיה לו בית אחר לדור בו. הרשב"ם מפרש בשוקי טרידנא ולא ידעתי שאתה דר בביתי וכגון שיש לו בית אחר בעיר שמתאכסן שמה ויש מפורשים דלא היה לי פנאי למחות אע"פ שידעתי ואינו נראה בעיני ע"כ. ולכאורה נראה לפמ"ש התוס' לקמן בדף ל"ח ד"ה אין מחזיקין וכו' דאף מגליל ליהודא דהוי שעת חירום מ"מ החזקה נשמעת וכמ"ש התוס' בד"ה מחאה דחוקר אחר נכסיו שלו רק מחאה אינו נשמעת א"כ זהו שהיה בשוקי בראי כל ג"ש ובשעת חירום כמ"ש ר"ח מ"מ הא ידע מחזקה וידע שזה מחזיק בשלו בכל אופן וא"כ זה שלשים יום האחרונים לג"ש שבא במדינה ה"ל למחות דהא דמחזיק זה בשלו כבר שמע בהיותו בשוקי בראי ועכצ"ל דבשוקי טרוד ואין פנאי למחות כהך י"מ דכתב הרשב"ם ואין נ"מ במה ששוכן בבית אחר או בבית זה דהא אין פנאי למחות אך דברי הרא"ש לפ"ז כסותרים זא"ז דכתב הרא"ש כל תלתין יומין בשוקי טרידנא ולא הייתי יודע שהיית דר בביתי וכשהייתי בחוץ הייתי בארץ מרחקים שאין שיירות מצויות הרי דמפרש כרשב"ם דע"י טרדות השוק לא ידע שמחזיק בביתו ואח"כ כתב ויותר נראה שא"צ להביא ראיה כיון שזה החזיק בשופי ג"ש והחזקה נשמעת אפילו במדינה אחרת כדמוכח לקמן עליו לברר שהיה במקום שאין מחאתו נשמעת ולכך נמנע מלמחות עכ"ל הרי דס"ל כדעת התוס' וע"ז רמז במ"ש כדמוכח לקמן והיינו גבי מחאה שלא בפניו דלא הוי מחאה דהוכיחו כנ"ל דחזקה נשמע בגליל רק לא המחאה א"כ קשה איך יתכן דלא ידע שהיה דר בביתו הא ידע ליה מקדם בשהיה בשוקי בראי ועכצ"ל הטעם דלא היה לו פנאי למחות כהך די"מ דכתב רשב"ם ולכאורה הדבר צ"ע וליישבו צ"ל דודאי ס"ל לרא"ש דוחק דמחמת טרדא לא יהא סיפוק בידו למחות באפי ב' רק ס"ל כך דודאי אף אם מחזיק בשל חבירו כל זמן דאינו דר בו ג"ש שלימות אין על המערער חיוב למחות דהא אין כאן חזקה ולכך עיקר המחאה בסוף ג"ש כשרואה שמחזיק בשלו ג"ש וא"כ ודאי אלו הוא במקום אחר ושמע חזקה מספק יש לו למחות בשמשמש ובא זמן של סוף ג"ש דאולי יחזיק זה ג"ש אבל זה שהיה בשוקי בראי ודעתו היה לילך למדינה אשר שם ביתו בסוף ג"ש היה דעתו מבלי למחות עד בואו שם ויחקור אם בכלות ג"ש דר ג"כ שם דאם יעקור דירתו מקדם א"צ למחאה ולכך לא שם ללב למחות עד עמדו על החקירה אם עודו דר שם וכשבא לכאן והיה דעתו לחקור טרדות השוק סבבהו עד ששכח לחקור אם עודנו שם וחושב הואיל ואין כאן קול שזה דר שם מסתמא אינו דר שם ולכך לא חש למחות כי חשב מסתמא אינו דר שם הואיל ואין קול שזה דר שם. ובאמת כמוהו כן כל העם טרודים בשוק ואינם משמיעים קול (ועכצ"ל כן דלשיטת הרא"ש דמרחוק יש לו קול ולמה כאן אין קול וע"כ מחמת טרדו יום שוק אין לזה קול) ולכך נמנע מלמחות. וזהו שכתב הרא"ש בשוקא טרידנא ולא הייתי יודע שאתה דר בבית כי היה סומך הואיל ואין קול מסתמא אין אתה דר כעת בבית וא"ש דברי הרא"ש וצ"ע. ולפי זה מוכח ברור מדברי הרא"ש דלא כש"ך בס"ק א' דכתב דאם בתחילה ידע שזה מחזיק בשלו ולבסוף ירצה לטעון דהוינא טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה דלפי הנ"ל מוכח דמתחילה ידע ומ"מ לא הוי חזקה הואיל ולבסוף לא ידע ודבריו נסתרים מדברי הרא"ש וברור: