אא"כ אכל זמורה ומבואר בחידושי רמב"ן בפי' ירושלמי דאמר על מחלוקת ר"י ור"ע שני ערלה איכא ביניהם דאם אכל עליו וקנוקנות וכדומה דלא הוי פירי לר"י וגרע אכילתן מחבלי זמורת ע"ש בפסקא פירי רבא וכו'. ונראה דאף החולקים על הדיעה קמייתא היינו בערלה ושביעית אבל בכלאים מודה דהוי חזקה מטעם שכתבתי לעיל בדברי הרמב"ם וכ"כ הרמב"ן בחידושיו להדיא דבכלאים יש חזקה דמ"מ המערער הפסיד וה"ל למחויי וכ"כ הנ"י וכן מבואר בטור דכתב אכלה באיסור כגון ערלה ושביעית לא הוי חזקה ודחקו הפרישה והב"ח דלמה השמיט כלאים השנויה ג"כ בברייתא ומ"ש לתרץ דקשה למצוא בכלאים זמורת דחוק דכיון דבברייתא קתני להו אף הטור ה"ל למתני ועוד דעל אכלה באיסור דלא הוי חזקה דמיירי דאכל פירות אין זו תי' ובכאן ה"ל לטור למחשב. ובזו פתח תחילה אבל ברור דכרמב"ן ס"ל ולכך כשכתב דהאוכל באיסור לא הוי חזקה מנה רק ערלה ושביעית אבל בכלאים הוי חזקה וא"ש ודברי הטור ברורים. ומאחר דבלא"ה דעת גאונים ורמב"ם דבכ"מ הוי אכילת איסור חזקה א"כ פשיטא דבכלאים הדין כמ"ש הרמב"ן והנ"י ומשמע להדיא כן מדברי הטור ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״א, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.