אורים ותומים, תומים · סימן קמ״א, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אם האילן משיר פירותיו וכו' אינו חזקה צ"ע דהביא המחבר דין זה הנזכר בטור מבלי תולק דמלבד דלפי' ר"ח הוא דוקא אילן שמשיר פירותיו קידם זמן כמ"ש הסמ"ע והב"ח אף גם הא הרמב"ן בחדושיו מפרש איפכא דלרב באילן המשיר פירותיו הוא דלא הוי חזקה משא"כ לשמואל דקי"ל כוותיה אף בזו תזקה וא"כ יש כאן ספיקא דדינא. אלא שלענ"ד לשיטת המחבר הך דינא ליתא דהא על א"ב דקל נערה יש שני פירושים פירוש א' דקל המשיר פירותיו ופי' שני שעושה פעמיי' בשנה והני ב' פירושי' נ"מ דלפי' ראשון ע"כ מוכח דאף לשמואל בעי' ג"ש מיום ליום דאל"כ הל"ל בפשוט א"ב חרפי ואפלי וכמ"ש הרא"ש להדיא ולמה בחר בנ"מ בדבר בלתי שכיח ונמצא: אבל לפירש שני י"ל לשמואל לא בעי ג"ש ותלי בעשיית פירות ג"פ לבד וא"כ הך דיעה דס"ל דבשדה אילן בנ' אכילות סגי ע"כ דס"ל כפי' השני דקל נערה שעושה ב"פ בשנה וכ"כ הב"ת להדיא דרמב"ם ס"ל כלישנא בתרא לשמואל וכוונתו לישנא בתרא של פי' ר"ח לשמואל דדקל נערה פי' שעושה פירות ב"פ לשנה. ולפי' הזה אין כאן ראיה כלל דנאמר אילן המשיר פרותיו בעצמו בלי לקיטה דלא יהיה בו חזקה. דהא לא מצינן לו רמז בגמ' ומי יבדה זאת מלבו וא"כ צ"ע על מחבר דבסעיף א' סתם כרמב"ם דבג' אכילות סגי וע"כ דמפרש דקל נערה שעשה ב"פ לשנה הפירות ואם כן הך דינא באילן המשיר פירותיו אין לו מקור לדינא וא"כ לא ה"ל לסתום פה כהטור דגריר בתר שיטת הרא"ש דס"ל תמיד בעינן ג"ש אף לשמואל ותופס הך פירוש דקל נערה שמשיר פירותיו לעיקר מה דלא קרוי להלכה לשיטת הרמב"ם. ודוחק לומר דהמחבר במטבע קצר שלו חזר מע"ש בב"ה וס"ל דאף הרמב"ם ס"ל כהך פירוש דקל נערה שמשיר פירותיו וס"ל דקושיא הגמ' מה בינייהו כך הוא דודאי לשמואל דסגי בג' אכילות א"צ לפנים דהא אמר להדי' עד שיגדור ג' גדירות וכו' ולא הזכיר כלל מענין ג"ש רק על רב דאמר ג"ש מיום ליום הנך ג"ש מאי עבידתא דהא אין חזקה אלא באכילת פירות ואם יושב בתוך שדהו בטל אפי' אלף שנים לא הוי חזקה וע"כ דאכילת פירות עיקר דאין אדם רואה חבירו אוכל ג"פ פירות מתוך שדהו ושותק כמ"ש הרמב"ן אם כן הך ג"ש מה עבידתא הל"ל ג"פ אכילת פירות ומה איכא בינייהו דהא העיקר תלוי באכילת פירות וע"ז משני דבאמת הכל תלוי באכילת פירות רק לרב הכל תלוי באכילת פירות וג"ש דנקט דכך דרך ג"ש לאכול ג' פירות וכמ"ש הרא"ש וא"כ אפילו לא קעביד מעשה רק הוא מעצמו אוכל הפירות דנשרו מכל מקום כיון שאכל ג' פירות הוי חזקה אבל לשמואל בעי דיעבוד מעשה אבל אם מעצמן נשרו לא הוי חזקה ולכך קאמר עד שיגדר והלכתא כוותי' אבל אכל ג' אכילות הוי חזקה לכ"ע אפי' לרב ולכך דינו של מחבר א"ש אבל מ"מ צ"ע דיהיה המחבר מחדש פירוש אחר מה דלא מצינו לו לשום מחבר ואפשר דקשי' ליה מ"ש הטור בשם ר"ח דס"ל בג' אכילות סגי אף דר"ת מפרש בחד לישנא דקל נערה דקל המשיר פירותיו ועכצ"ל דאף לפי' הזה סגי בג' אכילות והוא הדבר שכתבתי ומ"מ צ"ע:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.