אורים ותומים, תומים · סימן קמ״א, ו׳

וכן אם באתה לידו בעודה שחת וכו' אעפ"י שלא יאכל בשלישי' אלא שחת עי' סמ"ע ס"ק ט"ו דפירש דאכל ג' תבואות והשחת היה לשנה רביעית והקשה דלדיעה דס"ל לעיל בסעיף א' דבג' אכילה סגי לא קמ"ל מידי ותי' וקמ"ל להך דיעה דבעי ג"ש מיום ליום ע"ש ועדיין לא תי' כמ"ש הב"ח דגם בזה לא קמ"ל דכיון דאכל ג' אכילות ושהה בידו ג' שנים מה ה"ל למעבד יותר ומהכ"ת לא יהיה לו חזקה. ועד מתי ליתחזק וליזול וע"ש בב"ח דדחק. ונראה דהטור ס"ל כהנך דסברי כמ"ש הרמב"ן בחידושיו פסקא פירא רבא וכו' דהא דבעי ר"י ור"ע חדשי' לפירי רבא וזוטרא אף דאזלינן בתר אכילות הוא הטעם משום דאם זרעו בעלי' והגיע קמה לקצור ונכנס זה וקצרה אין אכילה זו עולה לו שהרי שנה זו בחזקת ראשון עומדת ואין אומרים בקמתה מכרה ואין אכילה עולה אלא לזרוע וקוצר וכו' ע"ש. ולפ"ז ה"א ה"ה לחכמי' דס"ל בג"ש מ"מ בעי ג' אכילות גם כן הדין כן ואם כן זה שהחזיק בתמוז שהיה אז התבואה עומדת לקצור והיה שחת ואכלה באב אין זה אכילה עולה לו רק שייך לבעל הראשון ואין לו לחשוב רק מה שזורע אחר אב וקוצר באב הבאה זו אכילה יחשב לו אם כן אין כאן אכילות רק שנים בב' שנים כי אכילה באב השניה לשנה ראשונה יחשב שהיה החרישה וזריעה וכן האכילה באב בשנה השלישית ומן אב בשנה הג' עד תמוז תשלום שנה ג' אין כאן אכילה אלא שחת ואם כן אין כאן רק ב' אכילות בג' שנים וה"א דאין לו חזקה וקמ"ל הטור דהוא חזקה חדא דהא עכ"פ החזיק ג' שנים ואכל כל מה שהיה ראוי לו לאכול בשלשה שנים הללו הן רב או מעט ועוד בממ"נ אם אתה מחזיק אכילה ראשונה ללא כלום הואיל ועיקר חרישה וזריעה היה ביד בעל הראשון אף אתה אמור בשנה אחרון שהחרישה וזריעה ברשותו נעשה אף דלא קצר מ"מ הוי אכילה וקרוי דהחזיק בג' אכילות וזהו שכ' הטור ומתבר בבוא לידו בעודו שחת ואכלה בשנה שלישית בעודו שחת דהוי חזקה והיינו מכח ממ"נ כמ"ש ולק"מ כי טובא קמ"ל וזה ברור בכוונת הטור והרמ"א ולק"מ מקושית הסמ"ע וב"ח: