אורים ותומים, תומים · סימן קמ״א, ד׳

בנה אדם חורבתו וכו' עיין סמ"ע ס"ק י"ד דרצונו לומר דהך דינא אליבא דכ"ע נשני'. ע"ש שדחק ואין לנו לבדות דברים מלבנו בסברות דחוקים כי ברמב"ן מבואר בסוף פיסקא מאי בינייהו דקל נערה דברי הטור דלמדו הדיינים שאין בנין החורבה עולה למנין ג"ש ונתן הטעם דמימר אמר כל ממונו יוציא לבנין כדאמרינן כל שיבא דכרבא לעילי' בה עכ"ל הרי דמדמהו להך דניר דאין לו חזקה מטעם דכל שיביא דכרבא לעיל ביה. אף בבנין כן בלי שינוי ופשוט. והסמ"ע לא ראה דברי הרמב"ן כי כתב בפרישא שלא נמצא בחידושי רמב"ן שלפנינו דברי הטור ולא חיפש כל הצורך כי חפש בפסקא דניר הוי חזקה ושם לא נזכר דבר אבל דברי הרמב"ן הם אח"כ בפסקא המתחלת מ"ב דקל נערה וכו' ואלו ראה לא כתב כן. וברור דהך דבנין במחלוקת הפוסקים אתמר