אלא כדי שתעשה הרבה בעת זריעה בטור משמע דאם השדה טובה שא"צ להובירה וגם אנשי בקעה בסביבות השדה היו זורעי' אז דלא שייך טעמא חדא שדה לא מצי למנער לא הוי חזקה ע"ש ומסתימו' ל' הרמב"ם והמחבר משמע דלא שנא והטעם דיכול לומר מ"מ אף שהיא משובחת אם תנוח תהיה משובחת ביותר ואין לטובה גבול וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש דהשמיטו הך תי' בגמרא חדא שדה בכל באגי לא מצי למינטר רק הביאו תי' בתרא דהכי ניחא ליה דעבדי טפי ואלו לשיטת הטור ה"ל להביאו גם כן דנ"מ כשהוא שדה טובה דלא שייך ה"ט דמ"מ שייך האי טעמא דלא מצי למינטר שדה אחת. א"ו דס"ל דלעולם לא מצי למטען הך טענה דהכי ניחא ליה ואם כן אין נ"מ בתי' הראשון. ולכך השמיטהו. וצ"ע על הטור דפוסק דלא כדברי אביו הרא"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן קמ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.