אורים ותומים, תומים · סימן ק״מ, ט׳

אפילו אם כבר פרעו וכו' דין זה צל"ע כיון דנוגעים הם דהא כבר פרעו שכירות איך יעידו ומה בכך דאין המערער לפנינו מכל מקים הלא כל עצמותו של העדות הוא אם יבא מערער דאם לא ערער איש מה צורך לעדות וא"כ הם נוגעים להעיד כדי שאם יבא מערער שלא יצטרכו לפרוע פעמים והב"ח מדמה זה להא דאינו נוגעי' בעדות בהנאה שיגיע להם כשיתעשרו ואין דומה כלל דזה לא שכיח משא"כ כאן אלו נודע להם באמת שיש כאן מערער ובקרב הימים יבוא ומעידין. ועוד התם אמרינן שפיר בשביל הנאת ממון על ספק אין מעידין ודאי שקר אבל כאן בממ"נ מעידין דאם לא יבוא מערער אין כאן עדות שקר כי אין נ"מ בעדותן ועדותן ללא תועלת ופטומי מילי בעלמא ואם יבא הרי עדותן להם לתועלת לפטור משכירות. והשתא בלוקח ראשון ללוקח שני ויתר דברים השנוי' לעיל בסי' ל"ז שאין הנגיעה כאן כלל רק הוא מצד אפשרות בדרך רחיק אמרינן דלא יעיד ומכ"ש כאן דהנגיעה לפניך ואף אם נדחוק בחלוקי' דחוקי' מכל מקום קשה מנ"ל דין זה ואפשר דרבינו יונה מפרש כן בגמ' אמר מ"ז אי טעין ואמר ליתי תרי סהדי לסהודי דדר ביה ג"ש ביום ולילה טענתו טענה. דפי' דבא קודם שבא המערער ואמר ליתי הני סהדי להעיד כנ"ל טענתו טענה. אך לפי דברי מחבר ורמ"א לעיל בסעי' ח' פירושי' אחרים בהך מילתא דמ"ז ופסקו כן לדינא אה כן אין ראיה כלל לפי' רבינו יונה ומאין הרגלי' לחדש דין במה דלא מצינו ראיה ברורה. ובאמת בטור לא הייתי מפרש דמיירי בכה"ג שכבר נתן שכירות רק דעדיין לא נתנו והמחזיק בא בשכרו ליטלו מיד השוכרים ולא להניח שכירות שלו בידו ולכך חושש אם אמתין מלקבל עדותן עד עת צורך דהיינו שיבא המערער אז כבר יהיה נפסלים כי א"א להמתין בשכירות כי מי יודע מתי יבא מערער ולכך בא לב"ד לקבל עדותן עכשיו טרם פרעו השכירות ושומעין לו וזהו ל' הטור אם יטעון המחזיק בב"ד טרם שיבא המערער יעידו לי השוכרים בפניכם וכו' לפי שאם יבא אדם לערער שוב לא יהיו השוכרים כשרים כיון שפרעו לי השכר והיינו כמ"ש שאם אמתין עד בוא מערער בין כך פשיטא דקבל שכירות וא"כ לאח"כ יהיה נפסלים וע"ז קאמר דטענתו טענה ואינן נוגעין בעדות ומ"ש הטור כיון דלא הוה מערער קמן יש לפרשו דאינו מוסב על הך מ"ש דאינו נוגעי' בעדות כמ"ש הב"ח רק י"ל מילתא באפי' נפשיה הוא דנתן טעם דלמה מקבלין שלא בפני בע"ד ואי משום הטעם דכ' אח"כ הואיל ואח"כ יהיה נפסלים מכל מקום מה בכך הא אפי' בעדים חולי' או רדופי' לילך בעינן שלחו ליה ולא בא ולכך נתן ע"ז טעם דכאן א"א לשלח דהא המערער אינו לפנינו ולמי ואנה נשלח ולכך מקבלין שלא בפני בע"ד ואף כי דחיק קצת בסדר המשך הל' בטור מכל מקום יותר טוב שנדחוק בזה משנאמר דין חדש מה שסותר כמה דינים לעיל בסי' ל"ז ואין לו שרש ועיקר בגמ'. שוב ראיתי לבעל ט"ז שהקשה ג"כ מהך דלוקח ראשון והניח דין זה בצ"ע. אך לא הרגיש במ"ש כי יש לפרש בטור פי' אחר. וגם יש לפרש בפשיטות במ"ש הטור כיון דליתיה מערער קמן והיינו דעדיין יש לומר הם נוגעים דאנן אומרים באמת רק ב' שנים דרו בו רק חוששין כי לעכב שכירות של זה מבלי לפרוע אי אפשר דהוא השכיר לנו ומאיזה טענה יהיה סיפוק בידנו לעכב השכירות ואם באמת נפרעו מחר יבוא מערער ותצא הקרקע מתחת ידו ונהיה צריכי'. לפרוע פעמי' נבוא ונעיד בב"ד שדרנו ג' שנים וא"כ א"א לשום מערער לבוא. ואם כן ה"א דזה נוגע בעדות גמור דלא שייך כאן דלינחו שכרן בב"ד כי אין ב"ד יכילין לעכב שכירות של המשכיר כ"ז שלא בא מערער וקמ"ל דלא חיישינן כיון דאין מערער כאן דנחזי ריעותא והם עדיין לא נתנו שכירות אם כן אין כאן נגיעה לפנינו. וזה נלענ"ד ברור בטור אבל אם כבר נתנו פשיטא דהם נוגעים ולכן דברי הש"ע צע"ג: