אורים ותומים, תומים · סימן ק״מ, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אם אין המערער יודע שדרו בו וכו' עיי' ש"ך ס"ק ט"ו במ"ש דאם יודע אם כן מתחייב היסת וכו' ופשוט הוא דכן כתבו התוס' ורמב"ן. ועיין מש"ל סי' מ"ו במגו דאי בעי שתקי דאמרי' בתרי דפי' מהר"ש בס' כריתות היינו דעל שתיקה מסכימי' יחד בקל. והש"ך ביקש לפרש דמה איכפת ליה בדבורו של חבירו כיון דהוא שותק וכ"כ הדרישה כאן. אבל באמת זהו הסברא לא שייך כאן דא"כ עדיין לית ליה מגו דאף דישתוק מכל מקום ירא לנפשו דחבירו יגיד ויתפרסם ע"י שהיה דר בתוך הבית ויתבעו אותו המערער עפ"י עד ויהיה כמעט עליו ש"ד ומכ"ש היסת. ועכ"ל כמ"ש הר"ש דעל שתיקה שניהם מסכימים בקל. ואם כן לא יוודע דבר משום א'. והנה לפמ"ש התו' בקידושין דף מ"ג ע"ב ד"ה והשתא דבמקום שנוגע לעדים בממון והוא להם דררא דממונא אמרינן מיגו דבי תרי וע"ש. צ"ל דמיירי כאן שאלו שנים היו שוכרים בשותפות שהאחד ערב בעד חבירו לשלם דאל"כ רק שכרו וכל אחד יצא בשכירתו מבלי ערבות בעד חבירו אם כן אף דמערער יודע מכל מקום יש להם מגו ואי דיטעון כל אחד ויזקיקו לשביעה כמ"ש הש"ך הא חבירו יעיד שאמת אתו דלדבר ממון אמרינן מגו דבי תרי ויהיה עד מסייע ויפטרו וכן חבירו לו ועכצ"ל דמיירי בערבי' זה לזה דלא שייך עד מסייע דבע"ד הוא ודו"ק. או דמיירי דלא דרו יחד כי אם א' אב"ג ואחד דה"ו דמצטרפין ומכל מקום אין לו עסק עם חבירו שיעיד כי אפשר באותן שנים לא היה במדינה כלל והנה הטור חולק על זה דלית כאן מגו דהא באים להעיד להחזיקו בבית וא"א להחזיקו אא"כ יעידו שדרי בו ולית כאן מיגו. וצוחו עליו הב"י ומהרש"ל והב"ח דס"ס אינם נונעים בעדותן מחמת הנאתן ואם כן הם בחזקת עדים כשרים. ואין לפרש מגו דנגיעת ממון על כל פנים יש כאן רק אנו אומרים דנאמין להם מכח מגו וס"ל לטור דהוי מגו להוציא דהא זה ביקש להחזיק בשדה זו עפ"י העדים והם נוגעים בעדותן רק מכח מגו נאמין להם והא הוי מיגו להוציא דאף דבאמת הוא דבר מסתבר מ"מ קשה לכוון בלשון הטור וצ"ל דכיון דמכח מגז אנו אומרים דאינם נוגעין בעדותן אם כן עכשיו לא קרוי עוד מגו להוציא דעפ"י עדים יקום דבר ודוק: ואפשר דעל זה סובב ל' הטור דבשלמא אף דיאמרו לא דרנו היה זה מוחזק בשדה לא קרוי מגו להוציא דיאמרו איך שירצה הרי זה זוכה בשדה ומוחזק ועומד משא"כ באמת אלו אמרו לא דרנו אין זוכה בשדה רק באמירה זו שדרו ג"ש וזה מאמינים אותם עפ"י מגו אם כן הוי מגו להוציא לא אמרינן: ודוחק כי באמת הסברא ישרה והלשון מגומגם. ויותר נראה לפרש כי ס"ל לטור אלו באמת דרו שני שנים ואם כן אלו יעידו אמת שדרו שני שנים ביד המחזיק לברר עוד בעדים רק על דירה שנה א' ומצטרף עם אלו והרי יש לו חזקה מה שאין כן כשיאמרו לא דרנו כלל א"כ א"א להמחזיק להביא עדים על ג"ש כי בשני שנים דרים הם והם מכחישים ויפסיד חזקתו והם אין רצונם להפסיד להמחזיק ולהעיד על ב"ש אינן רוצים כי אולי לא ימצא עוד עדים על שנה השלישית ויפסידו שכירות ולכך בחרו להעיד על ג"ש כדי שיהיה למחזיק חזקה ולהם תועלת בשכירות משא"כ כשיאמרו לא דרנו כלל הרי המחזיק מפסיד חזקתו ודאי כי הם דרו שני שניה והם מכחישין דירתן וזהו אינם רוצים לעשות להפסיד למחזיק חזקתו בכחש וכזב. ודברי אלו מכוונים בלשון הטור ודוק:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.