מקומות בה"כ שמנהג שכל א' כותב שמו עליו וכו' הרמ"א קיצר בו כי בתשובת הרא"ש מבואר שכך היה מנהג מבלי להקפיד לשבת על המקום השייך לו רק יושבים כ"א מבני עיר פעם כה ופעם כה רק עיקר הראיה על המקום לדעת למי שייך הוא כתיבת השם על המקום לבדו בזו פוסק הרא"ש דזהו הוי כמו חזקה או שטר כי הלא זו עיקר הראיה במקום ההוא אבל בעיר שהמנהג שלמי ששייך המקום מקפיד לישב עליו או ב"כ ולא ישב עליו על המקום הוא רק איש אחר אפשר וקרוב לומר דאין הכתיבה ראיה דאולי מכרו ושכח להסיר השם דהא שטר ושוברו בצדו דלא ישב עליו וישב איש אחר. ולא בזו אופן דיבר הרא"ש כלל:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״מ, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.