אורים ותומים, תומים · סימן ק״מ, ז׳

וכן אם היו הדרים בו רוכלים וכו' על הך מימרא דמודה מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות פירוש ר"ת דאם עדי' הם רוכלים יכולי' להעיד שראו למחזיק דר בהבית כשהיו בעיר אף דלא היו בקביעות בעיר. אמנם ר"ח פירש דקאי אם המחזיק או השוכרים הבאים מכח הם רוכלים א"צ לישב בקביעות בתוך בית ומ"מ יש להם חזקה ולפיר"ח אין ראיה לפי' ר"ת דנטעון לעדים שהם רוכלים דסוף כל סוף לא היו בבית להעיד על חזקה רק מפרשינן בגמ' דהמחזיק הואיל ודר בין כדיירי בו אנשי ואי שיצא ושוב לפרקין אומנתו בכך היותו רוכל יש לו חזקה ואם אין לר"ת ראיה מגמרא אין לומר דינו מסברא. ולפי הנראה מרא"ש וטור דעתו לפסוק כר"ח דלמד ממנו לענין חזקת מקומות בבה"כ וכו' והאריך בדעתו וכן מסתבר דעתו ובפרט שכל דבריו דברי קבלה. ודינו של ר"ת ברוכלי' המעידים לא קאי לדינא. דאין לנו להרכיב פי' בגמ' אתרי אנפי ולכך הטור ברמזי' כשהביא דעת ר"ת השמיט הך דעדי' שהם רוכלים דטענינן ליה כפיר"ת דדעתו לפסוק כר"ח כמו שמביא דינו של ר"ח ומאריך בו ע"ש ולכן יפה עשה הרמ"א אחרי שהעתיק להלכה דעת ר"ח השמיט הך דינא של ר"ת דאם העדים הם רוכלים דלפי פיר"ח אין לר"ת ראיה כלל מגמ' ומה"ת לומר כן והסמ"ע בס"ק יו"ד תמה על השמטת רמ"א הך דינא דהעדים הם רוכלים. ואין מקום לתמיהתו הואיל דקי"ל כפי' ר"ח ופי' ר"ח מסכימים כל הפוסקים אפילו הפוסקים כפי' רשב"ם וכמ"ש הש"ך בס"ק י"א ע"ש: