אורים ותומים, תומים · סימן ק״מ, ד׳

אין זה אלא כמכחיש את העדים וכו' דמגו במקום עדים לא אמרינן. מכאן יש לדקדק דאף דמודה דלא לקחה מהמקבל מתנה מ"מ כיון דהחזיק בו ג' שנים לא קרוי מגו להוציא דאל"כ ל"ל מגו להכחיש עדים ואפשר כי בעל התשובה ההוא הוא רשב"א דס"ל אמרינן מגו להוציא ולכך נתן טעם דהוי מגו במ"ע והמחבר העתיק דבריו אף דהוא ס"ל דל"א מגו להוציא נלמוד ממנו במ"א היכי דהוא מוחזק מ"מ אינו מגו לומר שטען עדים. ולא קשה מהך דלעיל סימן מ"ג סעיף ט' דכתב הרשב"א דנאמן מקבל מתנה לומר שטעו במגו דשם לא סגי דלא טעו דהא כתבו בשנת נ"ו והיה צורך לכתוב בשנת נ"ח ויותר נח לומר שטעו משנאמר שהקדימו השטר במרד ומעל ולכך מהני מגו משא"כ כאן דאמרינן להד"ם מעולם לא טעו עדים ואין בדבריו ממש דהוי כמגו במקום עדים ומה שהעדים נאמנים לומר באין כת"י יוצא ממקום אחר טעינו אף בדבר שאין מצוי לטעות במגו דאין כת"י כדלעיל סימן מ"ג סעיף ח' ולא הוה מגו במקום עדים דכ"כ דלא נתקיים לא הוה במקום עדים וכ"כ התוס' כתובות דף י"ט ע"ב ד"ה הרי אלו נאמנים ע"ש: