שקרקע הידוע לראובן בעדים וכו' הסמ"ע בס"ק א' הביא בשם תשובת הרא"ש דה"ה אם יש לו קול מבורר שהוא שלו דמועיל ע"כ והב"י מחדושיה ט' הביא תשובת רשב"א מתוכו מבואר דלא מפקינן בקלא כלל. וכ"כ הד"מ בשמו ובאמת מתשובת הרא"ש אין ראיה כי שם ידוע היה בבירור ששייך לראובן ומכרה רק לא נודע זמן מכירה אי קודם שלוה בשטר או לאח"כ והקול היה שהיה לו עד לאחר הלואת שטר בזו סמיך רא"ש אקול לומר דמכרה לאח"כ אבל כל שלא נודע כלל שהיה שלו רק בקול בזו לא סמכינן אקול וכן הרשב"א גופיה באותו תשובה הנ"ל מחלק כהנ"ל ולכן דין זה צל"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״מ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.