יחלוקו כבתחילה כתב הסמ"ע ס"ק י"ד בשם הגמ"ר דאם הקדישה בעודנו בידו תו לא פקע קדושתו ממנו והש"ך בס"ק ט' פקפק בזה דהתו' והפוסקי' כתבו כן אמסותא דדינא כל דאלים גבר והתופס ברשות ב"ד תופס דכך דינו משא"כ כאן דתפס בלא רשות ב"ד ע"כ ולא הבנתי דבריו דהא זה שתקף וחבירו שתק ולבסוף צווח הוא בעיא דלא אפשיטא אי הוה הודאה או לא וא"כ אלו הטלית מונח בסימטא לאחר שתקף זה וחבירו היה שותק ולבסוף צווח הוה דיינין ליה כל דאלים גבר ככל ספיקא דדינא כמש"ל בסימן קל"ט ס"ס ע"ש. וא"כ אם תקפה אחד והקדישה לכ"ע הוי הקדש א"כ כי בשביל שזה תופס ועומד מתחילה ועד סוף יגרע כחו מאילו הניחה בנתיים בסימטא וחזר ותקפה משם וא"כ פשיטא דהוי הקדש איברא דהש"ך אזיל לשיטתו דגם לקמן פקפק על זה דין דיהיה בספיקא דדינא כל דאלים גבר וס"ל דלא אמרינן כן ועמ"ש לעיל בזה:
אורים ותומים, תומים · סימן קל״ח, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.