אורים ותומים, תומים · סימן קל״ח, ג׳

ואם אחד אומר כולה שלי וכו' עיין סמ"ע ס"ק ט' דכתב דלא אמרינן דיטול חצי בשבועה במגו דטען כולה שלי דהוי מגו להוציא וכתב הסמ"ע דהרמ"א הביא בסימן פ"ב דיש חולקין וס"ל דאמרינן מגו להוציא וכו' עכ"ל ואפשר לפמ"ש התוס' בריש ב"מ דאף רבה דפליג בב"ב גבי האי שטרא זייפא וס"ל דאית ליה מגו דטען שטרא מעליא הוא אף דהוא להוציא מ"מ מודה דמגו להוציא כה"ג לא אמרינן דשם בב"ב הוה מצי לשתוק וכו' ע"ש וא"כ י"ל אף להחולקים לעיל היינו בעובדא דלעיל פ"ב דהוה מצי לשתוק אבל כאן כ"ע מודים. מיהו בלא"ה תי' תירוצים אחרים דלא אמרינן מגו מממון לממון וכ"כ בס' הכריתות בדיני מגו אות ב' ע"ש. איברא הש"ך לעיל בדיני מגו שלו סימן י"ב כתב דלפי הגהת מרדכי להך תי' אין אדם יכול לעכב חפץ של חבירו נגד מה שחייב לו ואנן לא קי"ל הכי וא"כ ליתא להך תי'. ואני לא הבנתי דהש"ך כתב זה ג"כ בסימן ק"נ ס"ד. ולענ"ד ערבב השני דברים בהגהת מרדכי יחדיו דעל תי' זה דר"ת דלא אמרינן מגו מממון לממון כתב הג"מ הא לא דמי אלא למאן דאית ליה קרקע במשכנתא מראובן אכלה שני חזקה וטען על ראובן בית שאתה דר בו שלי הוא דלא מהימן במגו דכביש לשטר משכנתא וטען על קרקע המושכנת לקוחה ע"כ. ואח"כ גבי ספק מלוה ישינה דהביא המרדכי בשם יש פוסקים דאין אדם יכול לתפוס כסות של חבירו בשביל מה שחייב לו ע"ז כתב הגהת לחלק בין מעות לכסות ע"ש שהאריך ואין אלו שני דינים מקושרים יחד דדין הראשון הוא תובע מחבירו מה שחבירו מוחזק בו בשביל מגו דיכול לתפוס מה שבידו ודין השני הוא להחזיק חפץ שבידו מחבירו בטענה שחייב לו ואין זה ענין כלל להך דמגו מממון לממון ולכך אף דבהך דין שני לא קי"ל כן אבל בדין ראשון לא מצאנו דין לנגדו והלכה ומורים כן ודברי הש"ך תמוהים: