אורים ותומים, תומים · סימן קל״ח, א׳

שיש לו בזה הדבר וכו' והרי"ף ורמב"ם והטור העתיקו רק לשון המשנה שאין לו בו פחות מחצי' וכ"נ מדברי הרא"ש דדייק מהך דנשבע שיש לו בו ג' חלקים דכל מה דאיכא לברורי להיציא מיד ספק רמאות עבדינן אף דמשביעין ע"ד ב"ד ולמה לא דייק מהך דצריך לישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות מחציה כמ"ש התוס' להדיא אלא ברור דס"ל דאינו נשבע רק כלישנא שאין לו בה בפחות מחציה ולא ס"ל כלל הך ערמה דיהיה סובל לומר שאין לו בו כלל כי אין הלשון שאין לו בה בפתות מחצי סובל כלל רק קושית הגמרא כך בממ"נ על דאית ליה משתבע הרצון דנשבע כמה שמגיע לו א"כ ישבע שיש לה בה חצי דהא כך מגיע לו ולא יותר ואי על דלית ליה משתבע הרצון אף במה שאינו נוטל מ"מ צריך לישבע כדי שלא יהיה מרע דבוריה א"כ ה"ל לומר שבועה שכולה שלי וע"ז משני הגמרא דלכך בחרו במשנה בזה הלשון שאין לי בה בפחות מחצי שהוא סובל ב' דברים שיש לי בה ואין לי בה בפחות מחצי אבל יותר יתכן שיש לי בו ומפרש דזולת זה א"א דאי נימא שבועה שכולה שלי מי יהיבנן ליה כולה ולהיות נשבע שחצי שלו מרע לדבוריה ולכך בחרו בזה הלשון דלא מרע דבוריה ואינו נשבע יותר על מה שנטל דהוה כאומר כול' שלי ולדבריכם אין לי בה אלא בפחות מחצי וא"ש ולזה נתכוון הרב הב"י וכן הרב ר"ע מברטנורא ודוק. וראיתי בדפוס בשם גאון לתרץ דלפי דקי"ל דהא דלא אמרינן חשוד אשבועתא אף דחשוד אממון הוא רק משום ספק מלוה ישינה וא"כ איך יערים באמרו שאין לו בה בפחות מחצי דאין לו בו כלל הא יש לו ספק מלוה ישינה ודברים אלו אין להם מקום כלל דאדרבא הוא מסופק במלוה ישינה אם אמתן חצי שלו בבירור ואם אינו אמת אין לו בטלית כלום ולכך נשבע בלשון שאין לו בו בפחות מחציה דהוא לשון שהוא אמת על כל פנים ואין בו מהכזב דאם אמת שחייב לו המלוה הרי יש לו החצי ואמת נשבע שאין לו בה פחות מחציה כי חציה שלו כמ"ש רש"י ואי אינו חייב לו א"כ אין בה כלום ופשיטא דנשבע באמת וא"כ נשבע באמת בממ"נ בלי כושל ואין לדברים אלו ממש: