ואפילו אם לקטם כבר וכו' אינו נאמן אף על הפירות שאכל וכו' ודעת רשב"ם דאי ליכא עדים שאכל רק הוא אומר שאכל ג"ש פירות ולקוחה בידי אין מוציאין דהא יש לו מגו דלא אכלתי. והקשה הרמב"ן הא רצונו להחזיק בקרקע ואיך יאמר לא אכלתי ומגו לגרוע טענתו לא אמרינן ותי' הואיל וליכא עדים לדבריו לא הוה מגו לגרוע דידע דלאו על פיו יסמכו. והרשב"ם תי' דמגו דהיה טען אכילתו היה כל דהוא דהוה חזקה ע"ש בחידושי רמב"ן שהאריך:
אורים ותומים, תומים · סימן קל״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.