אורים ותומים, תומים · סימן קל״ג, ב׳

אמר המערער וכו' רבים יגעו ליישב דברי ר"י הובא בטור לפרשו ואין פותר אותו ולענ"ד דנדון רבינו יונה כך היה דהוא ראובן הפקיד ביד שמעון ואמר לו אל תחזיר לי אלא בעדים ובא לוי לשמעון ואמר ראובן מכרה לי וצוה לתת הפקדון בידי ושמעון ידע מזה ונתן ועכשיו תובע ראובן החפץ מלוי וטען לוי לקחתי ממך ואתה צווית ליקח החפץ מיד שמעון במעמד שמעון כי קניתי אותו מידך. וראובן כופר ואמר שלא במצות ורצוני מסר לך שמעון החפץ: ופסק רבינו יונה אע"פ שיש ללוי מיגו דמידך לקחתי מ"מ הואיל והודה דמיד שמעון נמסר לו וראובן יכול לתבוע שמעון החזיר לי פקדוני ופשיטא דחייב דהא לית ליה טענת החזרתי דהא צריך להחזיר בעדים וגם מגו דנאנסו לית ליה דהא הוה ליה ראה ביד המוחזק וא"כ חייב הנפקד הראשון לשלם ליד המפקיד וא"כ דחייב לשלם למפקיד אף הוא חוזר על המחזיק דיאמר מה לך להחזיק בשלי כיון דאמ צריך לשלמו הרי החפץ שלי ולא של המערער ומה לך להחזיק בשלי (וס"ל לרבינו יונה אפילו ידע הנפקד דהנכון עם המחזיק מ"מ כיון דהוא צריך לשלם יש לו לתובעו מיד המחזיק דהרי הוא שלו ולא של המערער דהרי שלמו וא"כ אין למחזיק להחזיק בשלו ולעיל סימן נ"ח לא משמע כן אך און מזה תפיסה כ"כ על רבינו יונה ז"ל) וא"כ אף דנפקד ליתא לפנינו הרי המערער מוציא מיד המחזיק מדר"ן כיון שיש לו תביעה על הנפקד וע"כ איירי בדלית ליה נכסי לנפקד דאל"כ בלא"ה מה טיבו עם מחזיק ילך ויתבע לנפקד (וזה פשוט דמיירי דאין לו מקום גבי' גבי נפקד דמעל בפקדונו לדעתו דאל"כ לכל הפירושים ברבינו יונה קשה ילך ויתבע לנפקד) ומ"ש רבינו יונה בלשונו שהרי יש לומר מן הנפקד בא לידו פירושו אף דזה הכל מודים דקבלו מנפקד רק הואיל והוא אמר במעמדו וציוי של המערער מסרו הנפקד אין זה קבלה מנפקד רק כקבלו מן המערער עצמו נחשב דשליח' קעביד. וכן מ"ש הואיל ואנו חושדין את הנפקד שלא החזירו מובן ג"כ בזה אופן דאין נתנו בצוי המפקיד למחזיק אין לך החזרה גדולה מזה. רק דאנו חושדין דהאמת במערער דעבר ונתנו ליד המחזיק בלתי רצונו ואין כאן החזרה ואף הוא צריך להחזיר בעדים ונכון כן י"ל בכוונתו ול"ק עליו ופי' זה יותר מרווח לדעתי ממ"ש בו כל המחברים שראיתי: