אורים ותומים, תומים · סימן קל״ג, א׳

ואם אמר לו אל תחזיר כו' נאמן במגו דנאנסו כו' הש"ך בס"ק ב' פקפק על זה אף עפ"י שהדברים אמורים ברא"ש וטור מכל מקום לטעם הנ"י אין לו מגו דהוי במקום עדים דאנן סהדי דלא פרעו הואיל והתרה בו אל תחזיר אלא בעדים ונסתייע מדברי התוס' פ' חז"ה מ"ה ד"ה המפקיד ע"ש. ובאמת קשה לומר דאמירה אל תחזיר אלא בעדים יהיה למפקיד יותר יפוי כח מאלו לקח שטר פקדון הלא שטר הוי יותר מאומר לו לא תחזיר אלא בעדים דהא ראה דלא האמין לו ולא היה מרוצה בפני עדי' ואמירה אל תחזיר עד שטרח ליתן פשיטי דספרא וליקח שטר גמור. וזו לא מצאנו בשום מקום דיגרע כח שטר מאמירה כל דהוא כזה ואם כן אם בשטר קי"ל דנאמן במגו דנאנסו איך ס"ד לומר באמירה א"ת אלא בעדי' לא יהיה נאמן ולכן נראה דאף להס"ד בתו' ב"ב הנ"ל לומר דסבירא ליה לרבה הואיל וצריך להחזיר בעדי' הוה כאומר אל תחזיר ול"ל מגו היינו דסבירא ליה לתו' דרב' דאמר כך לית ליה דר"ח דאמר המפקיד בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו דאיך ס"ד במפקיד בעדים לא יהיה נאמן ובשטר יהא נאמן וכ"כ הרמב"ן דלית ליה הך דר"ח רק קושית התוס' דאף למאן דפליג התם משמע דלא פליג רק בשטר דמצי למימר שטרך בידי מה בעי אבל בעדי' מודה. ועל זה תירוץ התוספות שפיר דמאן דפליג סבירא ליה דמפקיד בעדים אין צריך להחזיר בעדי' ואם כן לא הוה כאומר לו אל תחזיר לי אלא בעדי' ולכך בלי שטר נאמן במגו. ורבה דסבירא ליה דצריך להחזיר הוי כאומר אל תחזיר לי רק בעדים ולית ליה מגו אך זהו הכל להחולקים אר"ח וס"ל דנגד חזקה שטרך בידי מה בעי לא מהני מגו א"כ ה"ה נגד הך חזקה לא מהני דאין פורע בלי עדים הואיל ואמר לו להחזירו בעדי' דוקא אבל לפי דקי"ל כר"ח דאף בשטר נאמן במגו דנאנסו אף דחזקה שטרך בידי מה בעי אלימא מכל מקים מהני הך מגו ומכ"ש דמהני נגד אמירה א"ת לי אלא בעדי' גרידא. וזה ברור ומה שכתב הש"ך מהך טעמא דנ"י הך מגו דהתם לומר פרעתי בפני פלוני ופלוני בלא"ה לאו מגו טוב הוא כמו שכתב הרא"ש וסייעתו ולכך בחזקה כל דהוא דחינן ליה מה שא"כ מגו דנאנסו דהוא מגו טובה וחזקה לא דחינן אותו מכח הך חזקה. וגם כי אמרינן הך חזקה דנ"י היינו בהלואה דרואה שאין המלוה מאמין לו פן יכפור בו וצוה עליו מבלי להחזירו רק בעדים אף הוא כשפורע אינו פורע אלא בעדים כי רואה שלב המלוה חלוק אתו משא"כ בפקדון א"א לומר דלא מהימן ליה דאיך מוסר לו פקדונו הא יכול לטעון נאנסו ואין איש המכחישו בשום אופן וא"כ אף דאומר לו אל תחזיר לי רק בעדים חושב שהוא רק דרך עצה טובה וכדומה ולא שלבו חלוק מאתו מבלי להאמינו ולכך פורע אף בלי עדים ופשוט ונכון בלי פקפוק דברי הרא"ש והטור: